|
|
صفحة: 94
פרק ג | המשפחות נפגשות יום אחד יצאו כמה מאנשי המושבה בת שלמה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון . חיה דבורה , שהתגוררה בבית אחותה במושבה , החליטה להצטרף אליהם . " גם אני רוצה לראות את מירון " , אמרה והרגיעה את אחותה המודאגת , " אני יודעת לר כּ ב היטב . " ! באותם ימים התגוררה בראש פינה משפחת סחין שגורשה מנחלתה שבחורן . יעקב סחין , בנם של שבתי נטע והניה , ראה בין הרוכבים את הנערה היפה הגבוהה הרוכבת בביטחון על סוסה ול בּ ו יצא אליה . הוא ביקש מהוריו להציע לה שידוך , אך חיה דבורה הייתה עדיין נערה צעירה הקופצת בחבל עם הילדים , ולא התעניינה בּ עלם שביקש את ידה ואף לא ברכוש משפחתו . בסופו של דבר אמרה לה אחותה הגדולה : " הם אנשים טובים , תגידי כן . " ! וכך , כשמלאו לחיה דבורה 15 שנים , נערכה החתונה . כדי לשמח את אשתו , כך מספרים במשפחה , בנה לה החתן נדנדה בחצר ... הזוג הצעיר עבר להתגורר במושבה החדשה יבנאל יחד עם הורי החתן . שם נולדה בּ תם היחידה עטרה , שנקראה על שם סבתה קריינדל ( עטרה ) לישנסקי . כשעטרה הייתה תינוקת ביקר ביבנאל הרב קוק , שהיה אז הרב של יפו והמושבות , כחלק מ"מסע המושבות" שערך בארץ ישראל . הרב קוק ותשעה רבנים נוספים ביקרו במשך חודש בעשרים ושש מושבות בצפון הארץ , במטרה להדק את הקשרים בין החלוצים לרבנים וליהדות . לבקשתו של סבא שבתי נטע בא הרב לכניסה לבית ובירך את הנכדה עטרה . מאותו יום נהגה סבתא הניה לומר לנכדתה : " עטרהל'ה , אל נא תדאגי , לא יאונה לך כל רע ; הרי הרב קוק בירך אותך " ! מצבם הכלכלי של רוב האיכרים ביבנאל היה קשה , ורבים מהם רעבו ללחם . בני המשפחה מספרים שסבתא הניה הייתה אופה לחמניות בטא בּוּ ן , מניחה אותן בצלחת על השולחן וסופרת אותן . בעלה שהיה שקוע בתלמודו , נהג לנצל שעת כושר כדי לקחת לחמנייה ולהסתיר אותה . כשהניה הייתה מתלוננת שהיא סופרת שוב ושוב , ועדיין חסרות לה לחמניות נהג שבתי נטע לומר " לא כדאי לספור דברים . " אחר-כך התברר ששבתי נטע היה מחלק את הלחמניות ה"אבודות" לנזקקים . מבנה בחצר ביבנאל חיה דבורה ויעקב סחין עם בתם עטרה
|
|