|
|
صفحة: 132
שבעת המינים | עזריה אלון שבעת המינים היו עיקר מזונם של תושבי ארץ ישראל בתקופת התנ"ך . בתקופה ההיא לא היו בידי האנשים אמצעי השימור שיש לנו היום , כגון מקררים . החקלאי היה מגדל את גידוליו , קוצר את החיטה , בוצר את הענבים , מוסק את הזיתים או גודד את התמרים , ומן היבול שאסף היה עליו להתקיים במשך כל ימות השנה . חשיבות ראשונה במעלה הייתה אפוא לגידולים שיכלו לספק את מזונו , ואכן – שבעת המינים נתנו לו את הדרוש : החיטה והשעורה נתנו לו את הקמח למשך כל השנה . הגרעינים שלהן יכולים להתקיים שנים על שנים , וכך פיתח האדם מן הקמח את הלחם , המקור הראשי לפחמימות , לא רק בעונת הקציר , אלא בכל עת , ואם נותרה בידו חיטה היו לו קמח ולחם אפילו בשנת בצורת . הזית שימש כמקור לחומר החשוב השני – השמן , הן למאכל והן למאור . מכל סוגי השמנים שהאדם ייצר , היה שמן הזית המבוקש ביותר , וגם הוא נעצר ( הופק ) במשך עונה קצרה , ונשמר למשך שנים . פרי הזית ניתן לשימוש לזמן ארוך גם בצורות אחרות – זיתים כבושים , או זיתים בשלים שיובשו בשמש . התמר והתאנה נתנו את הטעם המתוק , וגם הם שימשו כפחמימות בעלות ערך תזונתי הניתנות לשימור למשך כל השנה , בצורת דבלים ( תאנים מיובשות ) או כתמרים יבשים . פרי הגפן שימושי ביותר , כי הענבים , שהאדם אוכל אותם בהנאה כפרי טרי במשך עונה ארוכה , ניתנים לעיבוד בדרכים שונות : מהם עושים את היין - שהוא משקה חשוב בכל הדורות . הצימוקים , שמייצרים מהענבים , ניתנים לשמירה זמן רב . מענבים מבושלים מכינים ריבה , ובתהליך מסוים של בישול ואידוי מפיקים מהם חומר מתוק " ) דיבס ( " הניתן לשימור זמן רב . הרימון אף הוא משמש מקור ליין , והניסיון מלמד כי רימונים שלמים ניתנים לשימור למשך חודשים רבים , עד שנה , וכל הזמן הזה הם שומרים על איכותם ועל טעמם . כך מספקים שבעת המינים את מאכליו העיקריים של האדם בכל עונות השנה . ( מתוך שבעת המינים , עזריה אלון , ( 2006 . 3 עבודה בקבוצות א . מה משותף לכל המינים על-פי הטבלה ? ב . במה שונים המינים על-פי הטבלה ? ג . השלימו ליד כל מין את התוצרת המופקת ממנו לפי טקסט המידע . חיטה רימון שעורה זית גפן תמר תאנה . 4 שיחה בכיתה הסבירו מה מייחד את שבעת המינים . חרס מעוטר בזר ענפי זית ( בשורה הראשונה , ( בזמורות גפן ( בשורה האמצעית ) ובענף עץ רימון ( בשורה התחתונה , ( תקופת המשנה , מוזאון הכט
|
|