|
|
صفحة: 48
אבא , " בעיניי חשוב שלא תקחי דברים ששייכים למישהו אחר " . " אבל כולם לוקחים . אנחנו ראינו איך מוציאים מהבתים שולחנות וכיסאות וארונות ושטיחים . הכול ... אפילו את הדירות לקחו ... גם אנחנו גרים בבית שהוא לא שלנו " . אבא שתק , אבל נשימתו הייתה סדירה . הבנתי שכעסו חלף והוא רק מנסה להכניס סדר במחשבותיו . " מלחמות הופכות הרבה דברים על פיהם " , אמר לאחר זמן מה והניח את ידו הקשה על ידי . " הנה , שנים רבות אנחנו שואפים לעצמאות , רוצים שתהיה לנו מדינה משלנו . קיווינו שנסתדר עם שכנינו ולא תפרוץ מלחמה ... לא חשבנו שניאלץ לפנ וֹ ת אתכם מדפנה , ושילדים ערבים מחיפה ייהפכו לפליטים במקום אחר " ... הוא הפסיק רגע כמהרהר והוסיף בפסקנות : " אבל דבר זה אינו משנה את העובדה שלקחתם רכוש ששייך למישהו אחר . הרי אינכם רעבים ולא חסר לכם כלום . מה שעשיתם זה כניעה לחמדנות " . " אבל אתה אמרת שזאת הארץ שלנו " , התעקשתי , " אז אם היא שלנו מותר לנו לעשות פה מה שאנחנו רוצים " . " לפי אמונתנו זאת הארץ שלנו " , השיב אבא , " אבל חיים פה אנשים בעלי אמונה אחרת וגם להם זכות לחיות בכבוד " . " ואיפה יגורו העולים החדשים שבאו הנה ? הרי גם אותם גירשו מהארצות שלהם וגם הם צריכים גג על הראש " . התעקשתי , כשנזכרתי איך משר בּ בת גברת פסיה את ראשה מבעד לחלון , בודקת את הרחוב במבט נפחד ואחר כך טורקת את התריסים . " את צודקת , גלילה " , הסכים אבא . " צריך לדאוג לעולים החדשים ולכל היהודים . לשם כך רצינו שתהיה לנו מדינה , שיהיו לנו חוקים משלנו וממשלה עברית . אבל במלחמה בני-אדם עלולים להיהפך בקלות לבריונים ששודדים וחומסים כּ רא וּ ת עיניהם , ולא בזאת רצינו . הנה שמעתי בחדשות שהממשלה כבר הקימה גוף הנקרא ' נכסי נפקדים . ' הם יחליטו מה לעשות ברכוש הנטוש " . קולו הפך שקט והוא הביט בי באור החיוור של הכוכבים : " הרי את מבינה , גלילה , שלא ייתכן שכל אדם יעשה דין לעצמו . לכן אני מבקש שתבטיחי לי להחזיר את מה שלקחת " . " כאן אתם מתבודדים " ? קראה אמא בעליזות כשיצאה מתוך החשכה , " ואני כבר חשבתי שהלכתם לי לאיבוד . חיפשתי אתכם בכל מקום , מה אתם עושים בחוץ " ? " שוחחנו על עניינים בּ ר וּ מ וֹ של עולם , והסתכלנו בכוכבים " . חייך אבא והושיט לה את ידו . " בואי , תמה , שבי אתנו . כל-כך יפה ושקט כאן שאפשר לחשוב שהמלחמה הסתיימה " . [ .... ] אבא לא הזכיר עוד את ' הרכוש הנטוש' שבידי . אבל אחרי שהוא ושאר החברים עלו על הפורד ונסעו הביתה , לקחתי את קופסת האוצרות וירדתי למרתף לבדי . אי-אפשר היה להיכנס . על הדלת היה מותקן מנעול חדש , ואישון-הבריח הישן התגלגל על הרצפה בין קרעי ניירות ועלים יבשים . עליתי במדרגות והצצתי פנימה דרך החלון המסורג הקרוב לאדמה . מבעד לזגוגית המאובקת נדמה היה לי שאני רואה את השידה הכהה , זאת שיודל' קרא לה ' דמ שׂ קאית , ' ועובדה זאת שמחה אותי . מצאתי חריץ בין הזגוגית לחלון ושלשלתי פנימה את החפצים הזעירים . הד עמום , עצוב כפרידה , נשמע כשנפלו הצעצועים על המזרונים הסמוכים לחלון . רק ספל זעיר אחד השארתי בידי למזכרת . אולי אבא יכעס , חשבתי , אבל לילדה שגרה פה , בטח לא יהיה אכפת שיהיה לה פחות ספל אחד , וככה אני לא אשכח אותה אף פעם . ( מתוך לעזוב בית , ( 1994
|
|