|
|
صفحة: 109
יפים כמו היום הבית נמצא במרחק חמישה קילומטר מהתחנה , אבל עוד לפני שהספיקה ה כּ ר כּ רה השכורה המאובקת להתקדם בצליל קרקוש אפילו חמש דקות , התחילו הילדים להוציא את ראשם מבעד לחלון הכרכרה ולהגיד , " עוד לא הגענו " ? ובכל פעם שחלפו על פני בית , דבר שלא קרה לעתים קרובות , אמרו כולם , " אוה , זה זה " ? אבל אף אחד מהבתים לא היה זה , עד שהגיעו ממש עד לראש הגבעה , בדיוק אחרי מחצבת אבן הגיר ולפני מחצבת החצץ . ושם עמד בית לבן עם גינה ירוקה ומאחוריו בוסתן עצי פרי , ואמא אמרה , "הנה הגענו ! " " כמה שהבית לבן " , אמר רוברט . " ותראו את הוורדים , " , אמרה אנתאה . " ואת השזיפים " , אמרה ג'ן . " הוא די נחמד " , אמר סיריל . התינוק אמר , " צה לכת ט יּ ל " , והכרכרה עצרה בטלטלה בצליל קרקוש אחרון . כולם זכו בבעיטות ברגליים או בדריכ וֹ ת על כפות הרגליים במאבק לצאת מן הכרכרה מיד באותו הרגע , אבל נראה כי לאף אחד לא היה אכפת . אמא , למרבה הפלא , כלל לא מיהרה לצאת , וגם לאחר שיצאה , לאט ובעזרת המדרגה , בכלל בלי לקפוץ , נראה שרצתה לדאוג לכך שיכניסו את הארגזים פנימה , ואפילו לשלם לנהג , במקום להצטרף לאותה ריצה ראשונה ונפלאה סביב הגינה והבוסתן וסביב המרחב הפתוח , הקוצני , העוקצני והדוקרני שמעבר לשער השבור ולמזרקה היבשה שמצדו של הבית . אבל הילדים היו חכמים יותר , לשם שינוי . למעשה , הבית כלל לא היה יפה : הוא היה בית רגיל למדי , ואמא חשבה שהוא לא ממש נוח , ודי התרגזה על כך שכמעט לא היו בו מדפים ובקושי הותקן בו ארון . אבא נהג לומר שפרז וּ לי הברזל על ראש הגג ועל כרכובי הקירות נראים כמו חלום הבלהות של אדריכל כלשהו . אבל הבית עמד בלב האזור הכפרי , בלי שום בית אחר בטווח ראייה , והילדים היו בלונדון זה שנתיים בלי לנסוע ול וּ פעם אחת אל חוף הים ברכבת טיולים , לכן נראה להם " הבית הלבן" כמו ארמון פיות הניצב בלב גן עדן עלי אדמות . מכיוון שלונדון היא כמו כּ לא בעבור ילדים , בייחוד אם קרובי משפחתם אינם עשירים . מובן שיש בה חנויות ותאטראות וקוסמים כמו מסקלין וק וּ ק וכל מיני דברים כאלה , אבל מי שהוריו עניים למדי אינו זוכה ללכת לתאטרון ואינו יכול לקנות דברים בחנויות . ובלונדון חסרים כל הדברים הנחמדים האלה שילדים יכולים לשחק בהם בלי לפגוע בדברים או בעצמם – כמו עצים וחול ויערות ומקווי מים . וכמעט הכול בלונדון עשוי בצורה הלא נכונה – כולה קווים ישרים ורחובות שטוחים , במקום שיהיו בה כל מיני צורות מוזרות , כמו באזורים הכפריים . העצים כולם שונים זה מזה , כפי שאתם יודעים , ואני בטוחה שאיזשהו אדם משעמם כבר אמר לכם שאין שני גבעולי דשא זהים לגמרי . אבל ברחובות , שם לא צומחים גבעולי דשא , כל דבר נראה כמו כל דבר אחר . לכן ילדים כה רבים הגדלים בערים הם שובבים כל כך . הם לא יודעים מה הבעיה שלהם , וגם האבות , האימהות , הדודות , הדודים , בני הדודים , המורים , האומנות והמטפלות שלהם לא יודעים . אבל אני יודעת , וגם אתם יודעים עכשיו . גם ילדים הגדלים בכפר הם שובבים לפעמים , אבל הסיבות לכך אחרות לגמרי . הילדים חקרו ביסודיות את הגנים ואת המבנים הנוספים לפני שנתפסו ונרחצו לקראת ארוחת הערב , והם הבינו היטב כי אין ספק שיהיו מאושרים בבית הלבן . כבר מהרגע הראשון חשבו כך – אבל כאשר גילו כי צדו האחורי של הבית מכוסה שיחי יסמין מלאי פרחים לבנים המפיצים ניחוח כשל בקבוק הבושם היקר ביותר שנתן אי פעם כמתנת יום הולדת ; וכשראו את הדשא , כולו ירוק וחלק , שונה למדי מהדשא החום שבגני רובע קמדן ; וכשמצאו את האורווה ומעליה עליית גג עם מתבן שעדין נותר בו מעט חציר – היו כמעט בטוחים . ( מתוך חמישה ילדים והזהו , אדית נסביט , תרגמה : יעל ענבר ( 2009
|
|