|
|
صفحة: 186
מעט מים נכנסים והרבה מים יוצאים בעשרות השנים האחרונות הצטמצמה הכמות של המים הנכנסים לים המלח . המים שזרמו בנהר הירדן אל ים המלח בעבר , משמשים כיום לשתייה ולהשקיה : מדינת ישראל אוגרת את מי הירדן בכינרת באמצעות סכר דגניה , וגם מדינת ירדן הקימה סכרים שעוצרים את זרימת המים בנחלים הנשפכים לירדן . וכך , אם בעבר זרמו בנהר הירדן והגיעו עד ים המלח 1 , כ-200 מיליון ) מ"ק מטרים מעוקבים ) מים בממוצע בשנה , הרי כיום זורמים בו רק כ-50 עד 200 מיליון מ"ק מים בממוצע בשנה ! אך לא רק כּ מ וּ תם של המים הנכנסים לים המלח הצטמצמה . גם כּ מ וּ תם של המים היוצאים ממנו גדולה מכפי שהייתה בעבר . הסיבה לכך קשורה למפעלי התעשייה שהוקמו בישראל ובירדן , ואשר משתמשים במימיו של ים המלח . בראשית שנות ה-30 של המאה העשרים נבנו “ מפעלי ים המלח" לחופו של האגן הדרומי , ומפעלים דומים נבנו גם בצד הירדני של ים המלח . המפעלים מייצרים חומרים שונים , ובעיקר א שְׁ לג , המשמש ד שֶׁׁ ן לחקלאות , והם חשובים מאוד לכלכלת המדינה ( ראו דברי המומחית לכלכלה בהמשך . ( מקורם של החומרים המיוצרים במפעלי ים המלח הוא במלחים המצויים במי הים . במהלך המאה העשרים , בעיקר בעקבות עצירת הכניסה של מקורות המים , ובעקבות הפעילות של המפעלים , התייבש האגן הדרומי . משום כך יזמו המפעלים את חפירתה של תעלה שמעבירה מים מהאגן הצפוני אל מערכת של ברכות אידוי מלאכותיות , שנבנו באזור האגן הדרומי . בברכות האלה המים מתאדים בחום השמש , והמלחים שוקעים על קרקעית הברכות . לאחר מכן קוצרים ( אוספים ) את המלחים . הוצאת המים מהאגן הצפוני לברכות המלאכותיות שבדרום גורמת לירידה נוספת של המפלס באגן הצפוני . אנחנו עדים , אם כן , לירידתו של מפלס המים של ים המלח בקצב של כ-1 מ' בשנה . וכך המפלס עומד כיום על 428 מ' מתחת לפני הים ( נכון לשנת . ( 2014 זרימה דלה וחלשה בשפך הירדן לים המלח .
|
|