|
|
صفحة: 219
תהליך הבנייה של השכונות היהודיות החדשות , מחוץ לחומות העיר , מכונה “ היציאה מן החומות . " מאז בנייתה של השכונה הראשונה , מ שְׁכּ נ וֹ ת שׁ אננים , בשנת , 1860 ועד שנת , 1890 נבנו בירושלים מחוץ לחומות כ-15 שכונות , שהתגוררו בהן 2 , כ-000 תושבים יהודים . בשנים הראשונות נלו וּ לבניית השכונות חששות כבדים לביטחונם של חיי התושבים , שכן באותה תקופה נהגו לנעול את שערי העיר בכל ערב , עם שקיעת השמש , ולפתוח אותם בכל בוקר , עם זריחת השמש . כדי להתמודד עם בעיית הביטחון מ וּ גנ וּ חלק מן השכונות החדשות , בדומה למיג וּ ן שהיה נהוג במבצרים : הדלתות והחלונות של המבנים היו מסורגים ופנו לחצר הפנימית , ושערים כבדים הוצבו בפתחי השכונות וננעלו בכל ערב . הבעיה הביטחונית הייתה הגורם העיקרי לכך שיהודי ירושלים לא הזדרזו לעבור לשכונות החדשות . עוד גורמים לכך היו המחסור במשאבים כספיים לבנייה מחוץ לחומות , וכן הקושי בניתוק מהקהילה שבתוך העיר . שכונת מש כּ נ וֹ ת שא ֲ ננים הוקמה ביוזמתו של משה מ וֹ נטיפי וֹ רי - נדבן יהודי שחי באנגליה בין השנים , 1784-1885 ואשר הקדיש את חייו לסיוע ליהודים ברחבי העולם . מונטיפיורי היה הראשון שרכש אדמות מחוץ לחומות ירושלים . בשנת 1860 הסתיימה בנייתן של 20 הדירות הראשונות בשכונה , והדיירים הראשונים נכנסו לגור בהן . השכונה בלטה בכמה חידושים שהיא הייתה החלוצה בביצועם בארץ : הגגות צ וּפּוּ ברעפים , והותקנה משאבת ברזל לשאיבת מים מן הבורות . בשכונה הותקנה טחנת קמח שנועדה לספק מקור תעסוקה למתיישבים אחדים וכן לשחרר את הקהילה היהודית מן התל וּ ת בקמח שהופק בטחנות הקמח הערביות , שעובדיהן גבו בעבורו מחיר גבוה . בתמונות : למעלה - השכונה בשנותיה הראשונות ; למטה - השכונה כיום .
|
|