|
|
صفحة: 22
הערים לתבוע יתר כוח פוליטי עד שבסוף המאה 18-ה הביא התהליך הזה לפרוץ המהפכה הצרפתית ולביטולו השלם של הפיאודליזם . למרות התיאור הזה יש לזכור כי הערים באירופה הנוצרית היו צורת יישוב של מיעוט . ערים מעטות בלבד התקיימו באירופה הנוצרית בין המאות 11-7-ה לסה"נ ורוב האוכלוסייה ישב בכפרים . לפיכך , יש טעם לשאול מה הייתה תרומתן של הערים לשלטון הפוליטי , לחיי הכלכלה והתרבות , האם חרגה תרומה זו מהיקפן הדמוגראפי , ואם כן , כיצד ומדוע . שאלה נוספת היא : האם הייתה לתושבי הערים זהות תרבותית ייחודית , השונה מזו של הכפרים שסביבן ? הכנסייה הנוצרית והערים החל במאה 4-ה לסה"נ איבדו ערי האימפריה הרומית את אופיין האלילי וקיבלו צביון נוצרי . לפיכך , ניתן להתחיל את הדיון בעיר הנוצרית בימי הביניים בתמורות שחלו בערים הרומיות עם התנצרותן . התרבות האלילית תופסת את העולם הזה כזירה הבלעדית של הקיום האנושי , והעיר האלילית נראתה לאזרחיה כמרחב שבו באים לידי ביטוי כל תחומי החיים . תפיסה זו מסבירה מדוע דאגו עשירי העיר לפארה בבניינים ולממן את פעולות התרבות והבידור שנערכו בה . השאיפה של האדם בן התרבות האלילית לנצחיות באה לידי ביטוי בהטבעת חותמו על עירו ובבניינים ובמבנים שישרדו לאחר מותו . תלותו של האדם בכוחות עליונים ופחדו מפניהם באה לידי ביטוי בפולחן הדתי מתוך תפיסה כי תמורת הפולחן שנערך לכבודם , האלים יגנו על העיר ועל האימפריה . הדת הנוצרית , לעומת זאת , ראתה בחיי העולם הזה שלב קצר ושולי בקיום האנושי . תפקידו של האדם לציית לציוויי האל כדי להיכנס למלכות השמים , כלומר לזכות בחיי נצח בעולם הבא . הפעילות הדתית הנוצרית הפכה למושא להשקעת כספם ומרצם של המאמינים והמסגרת הקהילתית שאליה השתייך הנוצרי הייתה הכנסייה , כלומר ציבור האנשים השותפים לאמונה ולפולחן . לנוצרים לא היתה ציפייה לקבל מן האל תמורה לצייתנותם בעולם הזה , להיפך , העולם הזה נחשב בעיניהם כמקום בו שולט הרוע . לאור זאת ניתן להבין מדוע בתקופה שלאחר התנצרות האימפריה הרומית הפכה העיר ממסגרת של השתייכות למקום מגורים בלבד , שיש לשוות לו אופי נוצרי . מקדשי האלילים נהרסו או הוסבו לכנסיות ; וכנסיות חדשות נבנו . הופסקו פעולות בידור אכזריות כקרבות הגלדיאטורים ומתוך צניעות ויחס שלילי לגוף נפסקו גם פעולות הספורט שנעשו בעולם היווני הקלאסי בעירום . תהלוכות וטקסים אליליים לא התקיימו עוד , ואת מקומם תפסו תהלוכות וטקסים נוצריים . בתרבות הנוצרית החל לפרוח פולחן הקדושים - דמויות מופת שהומתו בשל דבקותן בנצרות , בתקופה שבה הייתה עדין הנצרות דת נרדפת באימפריה הרומית . ערים רבות שימרו את זכרם של קדושים מקומיים באמצעות הצבת שרידים ) אמיתיים או מדומים ( מגופם או מחפציהם בכנסיות שהוקמו על שמם . קדושים רבים הפכו לפטרוני ערים , ומבחינה זו הח'ליף פולחן הקדוש את פולחן האל העירוני מן התקופה האלילית . שקיעתן של הערים בימי הביניים המוקדמים גרמה להעברת תפקידי העיר לכנסייה הנוצרית . בראש כל פרובינציה ) יחידה מנהלית ( עמד המטרופוליטן ) ארכיבישוף ( שהיה הכוהן הגבוה ביותר . כל פרובינציה חולקה לדיוקזות ובראש כל דיוקזה עמד בישוף . ) בישוף זו מילה שמקורה ביוונית אפיסקופוס כלומר משגיח , כוהן ; ודיוקסיה ביוונית פירושו שטח השיפוט של הבישוף . ) המנהיג הדתי , כלומר הבישוף , הפך
|
|