|
|
صفحة: 345
הציונות הרוחנית אחד העם מעצב את תפיסת הציונות הרוחנית בתנועה הציונית היו אנשים שחלקו על מטרת התנועה - הקמת מדינה יהודית - והציבו לה מטרה חלופית : הקמת מרכז תרבותי-רוחני בארץ ישראל . לכן נקראת התפיסה הזאת הציונות הרוחנית . בראשם עמד אחד העם , שהתנגד לתכנית בזל ופקפק בסיכויי המשא ומתן הדיפלומטי להשגת הצ'רטר . אחד העם סבר כי הציונות לא תוכל לפתור את בעיית העם היהודי כולו וכי תכניתו של הרצל היא הזיה משיחית שאינה מתאימה לתנועה הציונית שהיא תנועה לאומית , חילונית ומודרנית . אחד העם הדגיש את " צרת היהדות" ( ולא את " צרת היהודים , ( " והתמקד בה . בביטוי " צרת היהדות" הוא התכוון לביטול הייחוד התרבותי-היהודי בהשפעת ההשכלה , האמנציפציה והמודרנה , אשר סיכן לדעתו את הקיום היהודי . בדברים אלה התכוון אחד העם לא לזהות דתית המבוססת על שמירת מצוות , אלא לזהות יהודית המבוססת על היהדות כתרבות . לפי אחד העם , את " צרת היהודים" אפשר לפתור על ידי הגירה לכל מקום , אבל את " צרת היהדות" אפשר לפתור רק בארץ ישראל , על ידי תהליך איטי וממושך של הכשרת הלבבות - פיתוח ההכרה הלאומית . תהליך זה של בניית עם יתרחש באמצעות הקמת מרכז תרבותירוחני בארץ ישראל , שבו יטופחו הספרות העברית , המחקר ההיסטורי והמורשת התורנית . היצירה הזאת תופץ בקרב קהילות היהודים בתפוצות ותתרום לחיזוק ההכרה הלאומית והאחדות הלאומית . לצד פעולות התרבות יתקיימו בארץ ישראל גם חיי עבודה ומעשה - התיישבות , עבודת האדמה ומלאכה ופעילות מפלגתית . ואולם עיקר מטרתה של הלאומיות היהודית היא התחייה הרוחנית . כמו פינסקר והרצל , גם אחד העם הוטרד מהסכנה הטמונה באנטישמיות , אבל הוא חלק על הזיקה בינה לבין הלאומיות היהודית . לדעתו זוהי טעות להציג את האנטישמיות כגורם העיקרי לשאלת היהודים . התנועה הלאומית היהודית חייבת לפעול ללא קשר להתגברות האנטישמיות , מתוך רצון חיים לאומי פנימי . לפי אחד העם , לא האנטישמיות והפוגרומים מאיימים על המשך קיומו של העם היהודי , אלא הרס התרבות היהודית . הביקורת של אחד העם על הרצל ועל התנועה הציונית הייתה המשך לביקורת שהוא מתח על דרכה של תנועת " חיבת ציון , " שהעמידה בראש הפעילות הציונית את העלייה לארץ ישראל והקמת המושבות . אף שהיה בעצמו חבר ב"חיבת ציון , " אחד העם היה סבור כי עלייה מיידית לארץ ישראל , בלי שקדמה לה הכשרת הלבבות , היא מעשה שגוי . מתוך תפיסה זאת הקימו אחד העם ותומכיו בתנועה את אגודת בני משה . מטרת האגודה הייתה לחזק את היסוד הרוחני והמוסרי של תנועת התחייה הלאומית היהודית , והיא פעלה להקמת בתי ספר ברוח זאת - לדוגמה , הגימנסיה העברית " הרצליה . " עם זאת , לפי אחד העם עצמו , אגודת בני משה לא הצליחה לשמש חלופה לדרכה של תנועת "חיבת ציון , " כפי שקיווה . לדעותיו של אחד העם ולביקורת שלו על הציונות המעשית ועל הציונות המדינית היו תומכים בתנועה הציונית ובקונגרס הציוני החמישי , ( 1901 ) והם התארגנו בסיעה בשם הפרקציה הדמוקרטית . אחד העם - אשר צבי גינצברג - ( 1927-1856 ) חבר בתנועת "חיבת ציון" ובוועד האודסאי ומייסד זרם הציונות התרבותית-הרוחנית . נולד למשפחה חסידית מסורתית ברוסיה ולמד באופן עצמאי היסטוריה , פילוסופיה , סוציולוגיה ופסיכולוגיה . מקור כינויו - "אחד העם" - בחתימה שחתם על מאמרו "לא זה הדרך , " שבו ביקר את דרכה של "חיבת ציון . " בחתימה זאת ביקש להצהיר שהוא מביע את דעתו כ"אחד העם שענייני העם מעסיקים אותו " . ייסד וערך את כתב העת העברי "השילוח . " השתתף בקונגרס הציוני הראשון , אך לא הצטרף להסתדרות הציונית בשל התנגדותו לדרכו המדינית של הרצל . חי בארץ ישראל משנת 1921 ועד מותו , בשנת . 1927 " בני משה" - אגודה שפעלה בשנים 1897-1889 ומנתה בשיא פעילותה 160 חברים . היא הייתה מעין מסדר חשאי , ולמועמדים להצטרפות נערכו טקסי קבלה מיוחדים . הם נדרשו להיות דוברי עברית - חובה שלא נשמרה בעקביות . לשכות האגודה היו מפוזרות במקומות שונים : ברוסיה , בארץ ישראל , בגרמניה , בצרפת , בבריטניה ובארצות הברית . בני משה הקימו בארץ ישראל בתי ספר שנועדו לפעול על פי ערכי התרבות הלאומית היהודית לצד ערכי התרבות האירופית המודרנית . הם אספו ספרים לשם הקמת ספריות בארץ ישראל , וייסדו את הוצאת הספרים "אחיאסף . " באדיבות הספרייה הלאומית www . nli . org . il
|
|