|
|
صفحة: 102
בשונה מפולין ומצ'כוסלובקיה , גילתה יוגוסלביה מלכתחילה יחס עוין כלפי המיעוטים שבשטחה . יוגוסלביה , אשר בראשית דרכה , בתום מלחמת העולם הראשונה , כונתה " ממלכת הסרבים , הקרואטים והסלובנים" ( על שמם של שלושת הלאומים המרכזיים שחיו במדינה , ( הייתה למעשה בין מלחמות העולם תחת שלטונם של בני הלאום הסרבי . המדינה הסרבית לא גילתה סובלנות כלפי המיעוטים הלאומיים בשטחה , ובכך יצרה התנגדות בקרב מיעוטים אלה , אשר הקימו לעצמם תנועות לאומיות עצמאיות . דוגמה בולטת לכך אפשר לראות בקורותיו של המיעוט האלבני ביוגוסלביה . מיעוט זה התגורר בחבל קוסובו , שהיה שנוי במחלוקת ארוכת שנים בין הסרבים לאלבנים . עד לראשית המאה 18-ה נשלט חבל קוסובו על ידי הסרבים , אך האימפריה העות'מאנית , שנאבקה במיעוט הסרבי , עודדה הגירה כפויה של אלבנים לקוסובו והפכה את האלבנים לרוב בחבל זה . תולדותיו של החבל הפכו אותו למוקד לעימות לאומי , אשר החריף והביא בסופה של המאה העשרים לרצח עם . מעמדם של המיעוטים הלאומיים נבחן גם במדינות לאומיות ותיקות . דוגמה בולטת לכך היא מעמדם של המיעוטים , בעיקר התורכים , ביוון . יוון הוכרה כמדינה עצמאית בשנת , 1832 אך גבולותיה המודרניים נקבעו 90-כ שנה אחר כך ( 1923 ) בחוזה לוזאן , אשר נחתם בסופה של מלחמת תורכיה-יוון . ( 1920-1919 ) במסגרת חוזה זה נערכו חילופי אוכלוסייה בין המדינות : 1 . 5-כ מיליון יוונים נעקרו מבתיהם בתורכיה ואולצו להגר לשטחי יוון , וכ600- אלף תורכים עשו את דרכם מיוון לתורכיה . ההסכם איפשר למיעוט קטן בלבד של תורכים , אשר חיו באזור בצפון-מזרח יוון , להישאר בבתיהם . חוזה לוזאן הפך את יוון למדינה הומוגנית אשר בה רוב יווני הנאמן לדת הנוצרית אורתודוקסית ומיעוטים קטנים , מוסלמים או יהודים . יוון התחייבה אמנם להעניק שוויון זכויות למיעוטים שחיו בה , אך בפועל היא ניהלה מדיניות הלניזציה - השלטת התרבות היוונית על כלל האוכלוסייה והגדרת הדת היוונית-אורתודוקסית כדת הרשמית של המדינה . במסגרת זאת נקטה יוון כלפי המיעוטים מדיניות מפלה . מדיניותה נבעה מחשדנותה כלפי זרים , ובהם התורכים , שהיו מיעוט מוסלמי . לסיכום , אפשר לראות כי לאורך המאה 20-ה ניכר קושי רב ליישם את עקרון ההגדרה העצמית , ובמדינות שונות באירופה הוסיף הנושא הלאומי לשמש בסיס למתיחות פנימית בין שלטון הרוב לבין המיעוטים האתניים שחיו בקרבו . מה בין לאומיות , סוציאליזם וליברליזם המאה 19-ה הביאה להתפתחותם של רעיונות חדשים - ליברליזם , סוציאליזם ולאומיות . רעיונות אלה ינקו כולם מרוחה של מהפכת הנאורות והובילו תהליכי שינוי חברתיים , כלכליים ופוליטיים . ואף על פי כן , בין הרעיונות החדשים התקיימו ניגודים אשר יצרו בסיס למאבקי כוח במהלך המאה 19-ה ובמהלך המאה . 20-ה מה בין ליברליזם ללאומיות ? הרעיון הליברלי והלאומי העמידו שניהם במרכז את עקרון החירות . אך הליברליזם כיוון לחירות הפרט , בעוד הלאומיות כיוונה לחירות לאומית . החירות הלאומית וחירות הפרט לא תמיד חיות בשלום זו עם זו . פעמים הלאומיות מעמידה את ערך המדינה מעל לחירות הפרט . היא דורשת מהפרט לוותר על צרכיו ועל רצונותיו למען המאבק הלאומי . כאשר הלאומיות היא אתנית , היא שואפת להעצים את מעמדם של בני הלאום האתני במדינה . תהליך זה יכול לפגוע במעמדם של מיעוטים לאומיים בתוך המדינה הלאומית , ולפגיעה בזכויות האזרח . מה בין סוציאליזם לליברליזם ? הרעיון הליברלי והרעיון הסוציאליסטי מדגישים את חשיבותו של ערך השוויון . הליברליזם מדגיש את ערך השוויון האזרחי והפוליטי , המאפשר לכל פרט בחברה ליהנות מזכויות אזרח . בין זכויות האזרח הללו מונים הליברלים את זכות הקניין . זכותו של הפרט ליהנות מרכושו . תפיסה זאת עומדת בסתירה לעקרון השוויון הסוציאליסטי , אשר מדגיש את ההיבט הכלכלי וסבור כי ההון צריך להיות בבעלותה של המדינה , וזו תעניק מההון המשותף לכל אדם על פי צרכיו . מה בין לאומיות לסוציאליזם ? בין הליברליזם לסוציאליזם ובין הלאומיות לליברליזם , ניתן למצוא קווים רעיוניים משותפים . לעומת זאת התפיסות הלאומיות סותרות את ההשקפות הסוציאליסטיות באופן שכמעט שאינו ניתן לגישור . הלאומיות יוצאת מנקודת הנחה שהחלוקות המהותיות ביותר של המין האנושי הן על פי קבוצות אתנו-לאומיות , ואילו הסוציאליזם שם דגש על החלוקה המעמדית החוצה גבולות לאומיים . המהפכה הלאומית שוללת את הגשמת החזון הסוציאליסטי , ואילו החזון הסוציאליסטי שולל את הלגיטימיות של המדינה הלאומית . במאה העשרים ייאלץ הסוציאליזם למצוא פתרון רעיוני שיאפשר את הגשמת הסוציאליזם במסגרת גבולות של מדינת הלאום .
|
|