|
|
صفحة: 339
הרצל מציע התיישבות יהודית מחוץ לארץ ישראל למרות הקשיים המשיך הרצל בפעילותו המדינית ופנה לבריטניה , שהתרכזו בה באותה תקופה מהגרים יהודים רבים ממזרח אירופה . ההגירה העסיקה את הציבור הבריטי , והוקמה ועדת חקירה לנושא הגירת הזרים . 1902-ב הוזמן הרצל להעיד לפני הוועדה והציע את תכנית אל עריש - התיישבות של יהודים באזורים שבשליטת בריטניה הנמצאים בקרבת ארץ ישראל , כמו אזור אל עריש שבחצי האי סיני . ההצעה לא יצאה לפועל , הן בשל קשיים גאוגרפיים ואקלימיים , הן בשל נסיגתה של בריטניה מהרעיון והן בגלל התנגדותה של הממשלה המצרית . בעקבות זאת הציע שר המושבות הבריטי , ג'וזף צ'מברליין , באפריל 1903 את תכנית אוגנדה . לפי התכנית תחכיר ממשלת בריטניה ליהודים שטח במזרח אפריקה ( כיום בקניה , ( שבו יוכלו להקים מושבה יהודית ולנהל שלטון עצמי . הרצל נטה לדחות את ההצעה , אולם הוא החליט להביא אותה להצבעה בקונגרס הציוני . במחקר ההיסטורי יש חילוקי דעות בשאלה , מה הניע את הרצל לקדם את ההצעה הבריטית להתיישבות יהודית באוגנדה . יש חוקרים הסוברים כי הרצל , שהאמין בציונות מדינית , ראה חשיבות בקיומם של מגעים דיפלומטיים . לאחר שהתברר לו כי תכנית אל עריש לא תמומש , הוא בקש להמשיך את הקשרים עם ממשלת בריטניה ולכן ייחס חשיבות להצעה הבריטית . אחרים מציינים שההצעה ביטאה את ההכרה של בריטניה בתנועה הציונית כנציגת העם היהודי , ואת הכרתה בבעיה היהודית כבעיה המחייבת פתרון לאומי . יש גם הטוענים כי להרצל לא הייתה זיקה חזקה לארץ ישראל , וכי העיקר היה בעיניו מציאת פתרון לבעיית היהודים בטריטוריה כלשהי . ואולם דעה זאת עומדת בסתירה לדבריו של הרצל עצמו , שטען כי ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי . אפשרות אחרת היא שהרצל נטה לקבל את תכנית אוגנדה , משום שלנגד עיניו עמדה מצוקתם של המוני היהודים במזרח אירופה , במיוחד לאחר פרעות קישינב ( עמ' . ( 227 לפי דעה זו , הפרעות הן שהשפיעו על הרצל להעלות את תכנית אוגנדה לדיון בקונגרס הציוני השישי , שהתכנס 23-ב באוגוסט . 1903 הרצל הבהיר לחברי הקונגרס כי אוגנדה תשמש אתר ארעי להתיישבות על בסיס לאומי , וכי " אוגנדה איננה ולעולם לא תהיה ציון . " ואף על פי כן הוא הציע לשקול את התכנית . משתתפי הקונגרס התווכחו על ההצעה בלהט רב , ובייחוד על השאלה העקרונית : האם יכולה להיות ציונות בלי ציון !? התומכים בהצעה היו ברובם צירים ממרכז אירופה וממערבה , שחששו כי אחיהם במזרח אירופה נתונים בסכנת חיים וחשבו שתכנית אוגנדה יכולה להציל אותם . דווקא הצירים ממזרח אירופה , ובהם רוב נציגי יהדות רוסיה , התנגדו בלהט לתכנית אוגנדה וראו בה בגידה בציונות . בגלל סערת הרוחות שפרצה בקונגרס הוחלט לא להצביע בעד תכנית אוגנדה או נגדה , אלא לשלוח משלחת לאוגנדה , שתחקור את התנאים להתיישבות במזרח אפריקה ותציג את מסקנותיה . ההצעה בנוגע למשלחת נועדה למנוע פילוג בתנועה הציונית ולדחות את ההכרעה . תמכו בהצעה 295 צירים , והתנגדו לה . 178 על מספר הנמנעים יש נתונים שונים , אולם לדעת חוקרים הנמנעים התנגדו גם כן להצעה , אך מפאת כבודו של הרצל לא רצו להצביע נגדו . המתנגדים להצעה קמו מיד ועזבו את אולם הקונגרס . הם קראו לעצמם ציוני ציון , והכריזו על נאמנותם לתכנית בזל ( עמ' . ( 336 הרצל , שביקש לעודד את הנוכחים , נעל את הקונגרס בקריאת הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ( תהלים קלז , ה . (
|
|