|
|
صفحة: 276
מאמרותיו של הבשע"ט הספר צוואת הריב"ש נכתב על ידי רבי ישעיה מיאנוב , שהיה מבית המדרש של המגיד ממזריץ , ' תלמידו של הבעש . ט" ג : [ ... ] האדם צריך לעבוד השי״ת ( את השם יתברך ) בכל כחו [ ... ] שהכל הוא צורך [ גבוה , [ מפני שהשי״ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים . והכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם ואז אינו יכול ללמוד , וצריך להיות דבוק בהשי ] ת" במחשבתו ] וליחד יחודים . וכן כשהאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו , וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים . ואל יצער את עצמו בזה , כי השי״ת רוצה שיעבדוהו בכל האופנים , פעמים באופן זה ופעמים באופן זה , לכך הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם בני אדם בכדי לעבוד אותו באופן הב' ( השני . ( יא : ובכל דבר שיעשה יחשוב בזה שהוא עושה נחת רוח לבוראו ית' ( יתברך , ( ולא לצורך עצמו אפילו מעט . אפילו אם עשה שיהיה לו תענוג בעבודתו זהו לצורך עצמו . יז-יח : ויהיה תמיד בשמחה , ויחשוב ויאמין באמונה שלימה שהשכינה אצלו ושומרת אותו . הוא מסתכל על הבורא ית׳ והבורא ית׳ מסתכל בו . כד : מחשבתו יהיה למעלה בעולם העליון בעבודת השי״ת , וידבק ויבטח בו שהוא ישיג חפצו . ל : [ בעת הלימוד ] כשמדבר צריך שלא לחשוב מחשבה אחרת רק דביקות הבורא ית׳ , ובעת הלימוד צריך לחשוב מחשבות הלימוד , ומכח זה דבוק באלהות כראוי . מה : הבכיה הוא רעה מאד , שהאדם צריך לעבוד [ את ה׳ דוקא ] בשמחה . רק אם הבכיה היא מחמת שמחה [ ודביקות השי״ת ] אז טובה היא מאד . קלז : יחשוב שהבורא מלא כל הארץ כבודו , ושכינתו תמיד אצלו , והוא דק מן הדק , והוא אדון [ על ] כל מעשים [ ... ] שבעולם והוא יכול לעשות כל מה שאני אחפוץ , ולכך אינו יפה לו לבטוח רק בו יתברך . מובא בתוך : ספר צוואת הריב"ש , ר' ישראל הבעל שם טוב , היכל ראשון , שער שני , עמ' ב , ה , י , יב , כ , סו . 1 נסחו בלשונכם את ההדרכה הרוחנית של הבעש"ט לאדם . . 2 באילו אמצעים ניתן להגיע לדבקות , על פי הבעש"ט ? . 3 אילו יסודות בתורתו של הבעש"ט נוגעים לחיי הרגש ? ואילו יסודות מדגישים את השכל ? תפילת הבעש"ט שמעתי ממורנו הרב פאלק החסיד המפורסם של קהילת קודש טיטשילנק ששמע מר' אברהם אב בית דין של קהילת קודש דובאסאר שהיה מקודם ) ץ"ש שליח ציבור ) בבית המדרש של קהילת קודש מעז'יבוז . ' פעם אחת היו צריכין לאמר הלל שהיה ) ח"ר ראש חודש ) או חה ) מ" חול המועד ) של פסח , והיה רבי אברהם הנ '' ל מתפלל תפלת שחרית לפני התיבה , והבעש"ט התפלל על מקומו והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל , ובשמונה עשרה של קול רם נתרעד הבעש"ט רעדה גדולה והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד , ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו . וכשסיים ר' אברהם הנ"ל חזרת התפילה והבעש"ט עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה , ובא החסיד רבי וואלף קוצעס ( ר' זאב קיציס ) והציץ בפניו והנה בוערות כלפידים ועיניו בולטות והיו פתוחות ועומדים בלי תנועה כמו גוסס חס ושלום . ורמז ר' זאב הנ"ל לרבי אברהם ולקחו אותו זה ביד אחד וזה ביד אחד והוליכוהו אל התיבה . והלך עמהם ועמד לפני התיבה ורעד ערך מה ( רעד רעידה קלה ) ופתח ואמר הלל , והכל ברעדה ; ואח"כ כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב , והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח מרעדתו . על פי מהדורת אברהם רובינשטיין , שבחי הבעש"ט , עמ' 86-85 . 1 מה מאפיין את תפילתו של הבעש"ט ? העתיקו את המשפטים המתארים זאת . . 2 מה מנע מהבעש"ט למלא את תפקידו לפי הסיפור ? וכיצד הצליח בסופו של דבר ? . 3 מהי , לדעתכם , הסיבה לכך שמחבר הספר "שבחי הבעש"ט" בחר להביא את הסיפור הזה על תפילת הבעש"ט ? . 4 כיצד לדעתכם יכול הסיפור הזה לסייע בהפצת רעיון הדבקות ?
|
|