|
|
صفحة: 213
במרכז אירופה ובמערבה - היהודים נתונים בתהליך היטמעות ההשתלבות של היהודים במדינה ובחברה הסובבת לוותה לעתים בשינוי הזהות היהודית . היו יהודים שבחרו לאמץ את סגנון הלבוש שהיה נהוג בסביבתם , והיו ששינו את שפתם והחלו לדבר ולכתוב בשפת המקום . חלקם החליפו את מקומות המגורים ועברו משכונות שרוב תושביהן היו יהודים לאזורים אחרים בערים . יחסי השכנות עם הנוצרים והקרבה היום-יומית אליהם הביאו לא אחת לקשרי חברות ואף לקשרי נישואים בין יהודים לנוצרים . נוסף על כך , מתוך הכרת תודה למדינה שהעניקה להם שוויון זכויות , בחרו חלק מהיהודים להזדהות עמה . בגרמניה היו שהציעו למחוק כל זכר לציון ולירושלים מסידור התפילה , מאחר ש"אין ליהודים אלא את המולדת הפרוסית , שלשלומה הם חייבים להתפלל " . ובצרפת היו שהכריזו : " צרפת , אשר הסירה ראשונה את חרפת יהודיה - היא ארץ ישראל שלנו , הרריה - ציון שלנו , ונהרותיה - הירדן שלנו " . גבריאל ריסר הצהיר : " אנו רוצים להשתייך למולדת הגרמנית ; בכל מקום שנהיה נשתייך אליה . היא יכולה ואף עשויה לבקש מאתנו כל שהיא רשאית לבקש מאזרחיה " . היו גם יהודים שהרחיקו לכת וביקשו להקל על השתלבותם בחברה באמצעות המרת הדת . אחד המפורסמים שבהם היה היינריך היינה . היינה , שהתנצר בשנת 1825 לאחר התלבטות ממושכת , כינה את ההתנצרות " כרטיס כניסה לתרבות האירופית . " החברה הנוצרית , מצדה , לא האמינה בכנות ההמרה ובמקרים רבים הבליטה את יהדותו של המומר . שנים לאחר התנצרותו נתן היינה ביטוי לקשיים שהתעוררו אצלו בגלל המרת דתו לנצרות . באחד ממכתביו כתב היינה : " עכשיו אני שנוא על יהודים ונוצרים כאחד " . הוא הביע צער על הצעד הזה , והגדיר את עצמו " תלוש" - כבר אין הוא שייך לחברה היהודית , אך גם אינו שייך לחברה הנוצרית . אך על אף השינויים שהתחוללו בחברה היהודית במרכז אירופה , היהודים המשיכו לבלוט במאפייניהם הייחודיים . על אף התרופפות המסורת והתמעטות ההקפדה על קיום המצוות , מרבית היהודים עדיין העדיפו לבוא בקשרי נישואין בינם לבין עצמם . נישואי תערובת , שגררו בדרך כלל המרת הדת , נחשבו בעיני רבים מהם לנטישת המשפחה והחברה היהודית . במזרח אירופה - חלק מהיהודים תומכים בהשתלבות וחלקם מתנגדים לה בניסיונותיהם של הצארים ברוסיה לשלב את היהודים בחברה הרוסית , הם נעזרו ביהודים שסברו גם הם כי יש צורך ב"תיקון היהודים . " מדיניות זאת של הצארים ערערה את הלכידות בחברה היהודית ועוררה מתחים בין התומכים בה לבין המתנגדים לה . לדוגמה , בשנת 1841 פנה שר החינוך הרוסי אל ד"ר מקס ליליינטל , יהודי גרמני , וביקש ממנו לסייע בגיוס מורים יהודים מגרמניה ובפיתוח תכניות לימודים מיוחדות לבתי הספר היהודיים ברוסיה . ד"ר ליליינטל סייר בקהילות היהודיות שבתחום המושב כדי לשכנען לקבל את התכנית שמציעים השלטונות , אך הוא נתקל בהתנגדות עזה : מרבית היהודים ראו בתכנית הזאת עוד ניסיון של השלטונות לבולל אותם , והם כינו אותה " גזרת השקאלעס" - גזרת בתי הספר . ההיסטוריונים נוהגים לכנות את ההתרחשויות הקשורות בגזרה הזאת פרשת " ההשכלה מטעם . " היו אף יהודים שאיימו לפגוע בליליינטל פגיעה פיזית . כל ניסיונותיו של ליליינטל לשכנע את הקהילות היהודיות כי השלטונות רוצים בטובתן וכי תכניתם נועדה להבטיח את השתלבותם של היהודים בחברה , נדחו . הוא אף הבטיח שאם תפגע התכנית במסורת היהודית , הוא היינריך היינה - ( 1856–1797 ) אחד המשוררים החשובים בגרמניה וגולה פוליטי משנת 1831 בפריז . כתב שירים ליריים ואפיים , פרוזה סטירית , מסות ועוד . אף שהתנצר , לא התכחש היינה לזהותו היהודית עד סוף ימיו . ד"ר מקס ליליינטל - ( 1882-1815 ) משכיל יהודי גרמני שהגיע בשנת 1839 לריגה כדי להקים בעיר בית הספר יהודי ברוח ערכי ההשכלה . נוסף על תפקידו כמנהל בית הספר , יעץ ליליינטל לשלטונות הרוסיים כיצד לקדם את המודרניזציה בקרב היהודים . בשנת 1845 עזב את רוסיה במפתיע ועבר לארצות הברית , שם כיהן כרב של קהילה רפורמית .
|
|