|
|
صفحة: 18
הלשונית " פועל" יותר מאשר את מאפייניה הלשוניים : נטיות של גופים , זמנים ובניינים . השתמשנו אפוא בהבחנה מקובלת זו , אך לצדה הדגשנו את עניין הנטיות של גופים וזמנים . בספרים נלמדים הקשר בין הפועל לעושה הפעולה והאבחנה בין התאמ ה תוכנית בטקסט להתאמה דקדוקית ( בסיפור " מעשה בחוב , " בעמוד , 11 כרך א ) . כמו כן נלמדים היבטים סוגתיים של השימוש ב זמנים . השימוש בהווה כמתאר משהו שמתקיים עכשיו ברור לילדים . לעומת זאת כדאי להבליט את העובדה שהווה מציין גם פעולה המתרחשת בדרך כלל , פעולה חוזרת ונשנית , פעולה הרגלית , וכדאי גם לקשר זאת לכתיבה שבה הוא רווח : כתיבה מידעית בלקסיקונים ובאנציקלופדיות ( כרך ב , " לטאות , ( " ו בכתבות ( כרך א , בפרקים " בריכת חורף היא שלולית , " " כלבים , צבי ים ובני אדם . ( " דוגמה אחרת לקשר בין מערכת הזמנים ומשמעותה בטקסט היא ההבנה שעתיד בסיפור שמתרחש בעבר מתאר תכנון , מחשבות , כוונות וכדומה ( בסיפור " תחרות בחול לוהט" , בעמוד , 020 בכרך ב . ( יש בספר ים גם עיסוק בצורות הפועל במתן הוראות , במיוחד במתכון לאוזני המן , שניתן בפרק " תהלוכות , כרזות ואריה בתחפושת ; " שימוש בזמן הפועל המתאים למטרת הטקסט בפרקים "שבתות של ביאליק" ( כרך א , ( " שלום אליהו הנביא" ( כרך ב ) ועוד . שמות גוף – היכולת להבין את שמות הגוף חיונית להבנת הנקרא – את מי מאזכר השם ; לעתים יש הכברה של שמות גוף ויש לפענח את המאוזכרים . בכתיבה כדאי לדעת מתי השימוש בשם גוף כחלופה ל שם עצם מתאים ולא מקשה על הקורא . עיסוק בנושא בטקסטים ברמת ילדי כיתה ג במקומות אותנטיים יחדד את הערנות הקולטנית ( ראו למשל פעילות על קטע מהסיפור " להציל את הנרקיסים של סבא " בפרק "שומרים על הטבע , " כרך ב , עמוד . ( 02 חזרה על אותו שם עוד ועוד עשויה לעייף והמרתה בכינוי תשביח לא אחת את הטקסט . לפיתוח הכתיבה היוצרנית הצענו , למשל , תרגול שבו נדרשים הילדים להחליט אם לבחור בשם עצם או בשם גוף ( הפרק " לעוף" כולל כמה פעילויות בעניין זה . ( שימוש מושכל בשמות גוף ובשאר כינויים משפר את הלכידות ו את הקישוריות של הטקסט . בנייה הדרגתית של הידע הלשוני והמטא - לשוני בסוגיה זו תטפח את הכתיבה . השימוש הנכון בשם הגוף מצריך התאמה לשונית במין ובמספר . גם מבוגרים שוגים לעתים בשל המרחק בין הכינוי למאוזכר ( ראו גם " שבתות של ביאליק" שבכרך א ; " מדרש לט " ו בשבט" ו"שלום אליהו הנביא" שבכרך ב . ( על הקשר בין שם הגוף ליצירה הספרותית , ובמיוחד השימוש בגוף ראשון ראו בפרק " על עצמי" ( כרך א ) ובפרק " ימים מיוחדים" ( כרך ב ) בסיפור "רציתי לעוף כמו פרפר – רסיסי ילדות מתקופת השואה . " שם התואר – יש בספרים עיסוק בקבוצות סמנטיות של תארים . למשל בפרק " משלים של שועלים" ( כרך א ) יש תארים שנושאם תיאור פיזי ותארים של תכונות בני אדם ( עיסוק בתכונות גם בפרק " ייחודו של יוצר : ע' הלל " בכרך ב . ( בפרק " דברים שסיפרה לי הכריכה" ( כרך ב ) יש עיסוק בתארים שנועדו לשבח את הספר , ויש אבחנה בין תיאורים עובדתיים לדעות . הפרק " איזו ציפור זאת ? ( כרך ב ) עוסק במגדירים הכוללים במהותם שמות תואר . הם מתארים ציפורים , צמחים וחרקים וכדומה . נוסף על אלה , יש עיסוק בהיבטים מטא-לשוניים . הפרק " שמח בעברית " ( כרך ב ) מזמן , למשל , מפגש חווייתי עם היבטים של מטא- לשון הנקשרים לשפה העברית . בפרק בוחנים את חידושי הלשון בשירים , ובין היתר מתוודעים לתבניות צורניות של מילים בשפה העברית ולקשר בין מילים בעלות אותו השורש . בעזרת שירו של ע' הלל , " מי שרוצה להיות אריה , " מעלים את המודעות לקשר בין שמות עצם לפעלים . השימוש בהומור לשוני בשני השירים מספק לילדים נקודת מבט על היבטים מטא -לשוניים של העברית
|
|