|
|
صفحة: 165
בשלב השלישי , שישה שבועות אחרי הניסוי בקבוצה , כל משתתף ענה שוב על אותו שאלון לבד , כמו בשלב הראשון . סטונר מצא שבשלב הזה כל משתתף היה שוב מוכן לקחת סיכון גבוה . המסקנה שלו הייתה שההשפעה של הקבוצה על דעת היחיד נמשכת לאורך זמן . הניסוי של אש , 1951 הפסיכולוג החברתי , סולומון אש , רצה לבדוק את ההשפעה שיש לקבוצה על היחיד . בניסוי של אש השתתפו שבעה אנשים . כל אחד מהם קיבל כמה זוגות של כרטיסים . בכרטיס אחד היו שלושה קווים באורך שונה . בכרטיס השני היה קו אחד , באותו אורך של אחד הקווים בכרטיס הראשון . המשתתפים היו צריכים לומר איזה קו בכרטיס א ‘ זהה לקו בכרטיס . 'ב לפני הניסוי גילה אש לשישה משתתפים שמטרת הניסוי היא לבדוק את ההשפעה של הקבוצה על היחיד , והוא ביקש מהם לשתף איתו פעולה ולומר את התשובה שהוא יבקש מהם לומר . אש רצה לבדוק אם לתשובות שלהם תהיה השפעה על התשובה של המשתתף הנוסף , שלא ידע מהי מטרת הניסוי . המשתתף הזה התבקש תמיד לענות אחד לפני האחרון , כך שהוא שמע את התשובות של אלה שלפניו . בפעמיים הראשונות ענו כל משתפי הפעולה את התשובה הנכונה , אבל בשאר שלבי הניסוי הם ענו את התשובה הנכונה רק ברבע מהפעמים , ובשאר הפעמים ענו כולם אותה תשובה לא נכונה . אש חזר על הניסוי עם משתתפים שונים כמה פעמים . הוא מצא שכאשר משתפי הפעולה ענו את התשובה הלא נכונה , בחצי מהמקרים המשתתפים הנוספים , שלא ידעו מהי מטרת הניסוי , ענו גם הם תשובה לא נכונה . אחרי הניסוי שאל אש את המשתתפים שלא ידעו מהי מטרת הניסוי , למה הם ענו תשובה לא נכונה . חלקם ענו שהם לא רצו להיות שונים מאחרים , ולכן הם ענו אותה תשובה , אף על פי שהם ידעו שהיא לא נכונה . חלק אמרו שהמשתתפים האחרים באמת הצליחו לשכנע אותם שזאת התשובה הנכונה . אמרו איזו מסקנה יכולה להתאים לאיזה ניסוי : א . בני אדם לא תמיד אומרים את הדעה שלהם , אם הדעה לא מקובלת על אנשים אחרים בקבוצה . ב . כשבני אדם מחליטים יחד , הם מוכנים לקחת סיכון גדול יותר . ג . לפעמים בני אדם מוכנים להתפשר ולוותר על הדעה שלהם , כדי לא להיות שונים מאחרים . ד . פעמים רבות אנשים משנים את הדעות שלהם , אבל הם לא תמיד מודעים לכך שלחץ חברתי גרם לשינוי הזה . ה . ללחץ החברתי יש השפעה על האדם , וגם בשלב מאוחר יותר הוא ממשיך לחשוב כמו שהקבוצה חשבה .
|
|