|
|
صفحة: 164
ניסויים חברתיים | מאמר חוקרים רבים מבקשים להבין את הקשר בין היחיד והקבוצה וההשפעה של הקבוצה על היחיד . לפניכם שלושה ניסויים שבדקו את הנושאים האלה . הניסוי של שריף , 1963 הפסיכולוג החברתי , מוזאפר שריף , רצה לבדוק עד כמה דעות של אנשים משפיעות על האחרים . הוא הזמין סטודנטים לחדר חשוך והראה להם נקודת אור על הקיר . הנקודה הייתה קבועה ונשארה במקום , אבל אדם שהסתכל עליה במשך כמה דקות , חשב בטעות שהיא מתחילה לזוז . בשלב הראשון של הניסוי נכנס כל אחד מהמשתתפים לבד לחדר , והיה צריך לומר מהו המרחק שעוברת נקודת האור . התשובות של המשתתפים היו בין 6-ל 2 אינצ'ים . בשלב השני של הניסוי נכנסה בכל פעם לחדר קבוצה של 3-2 אנשים . ההוראה למשתתפי הקבוצה הייתה להסכים ביניהם על המרחק שעוברת נקודת האור . האנשים בקבוצה שינו את דעתם בקשר למרחק של הנקודה , כך שהיא תתאים לתשובות של שאר האנשים בקבוצה . אחרי הניסוי שאל שריף כל משתתף אם התשובות של האנשים האחרים בקבוצה בזמן הניסוי השפיעו עליו . רוב המשתתפים ענו שלא . אחרי זמן-מה נכנס שוב כל משתתף לבד לחדר כדי לומר מהו המרחק שעוברת נקודת האור . התשובה של כל משתתף הייתה דומה לתשובה הקודמת של הקבוצה . המסקנה של שריף הייתה שלקבוצה הייתה השפעה על המשתתף , גם אם הוא לא היה מודע להשפעה הזאת . הניסוי של סטונר , 1961 סטודנט בשם ג'יימס סטונר מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס רצה להוכיח שחברי קבוצה לוקחים יותר סיכונים כאשר הם מחליטים יחד , מאשר כשהם מחליטים לבד . כל משתתף בניסוי קיבל מסטונר שאלון . השאלון תיאר 12 מצבים שונים . בכל מצב הייתה דילמה : המשתתפים בניסוי היו צריכים לבחור בין פתרון בטוח אבל פחות מוצלח , לבין פתרון מוצלח , שיש בו סיכון . לדוגמה , אחד המצבים תיאר אדם חולה לב שלא יכול לעבוד , לעסוק בספורט ולצאת לטיולים . הוא היה צריך להחליט אם לעבור ניתוח או לא . אם הניתוח יצליח – הוא יבריא ויחזור לחיים רגילים , ואם הניתוח ייכשל , הוא עלול למות . דוגמה אחרת : ראש קבוצת כדורגל יכול לומר לשחקנים בשניות האחרונות של המשחק לנסות צורת משחק שתביא לתוצאת שוויון בטוחה בין הקבוצות , או לקחת סיכון ולעשות תרגיל מתוחכם . התרגיל יכול לגרום לקבוצה לנצח במשחק , אבל הוא יכול לגרום לה גם להפסיד . בשלב הראשון כל משתתף היה צריך להחליט לבד מהו אחוז ההצלחה שמצדיק לדעתו לקיחת סיכון . במקרה של חולה הלב , למשל , חלק מהתשובות היו שאם יש סיכוי של 40 % לפחות שהניתוח יצליח , הוא צריך לקחת את הסיכון ולעבור את הניתוח . בשלב השני המשתתפים היו צריכים להסכים בקבוצות של 5-3 אנשים על אותו עניין . החוקרים ראו שחברי הקבוצה היו מוכנים לקחת סיכון גבוה יותר יחד , מאשר כל אחד לחוד .
|
|