|
|
صفحة: 115
פעם אחת נסע לפרס , לבקר את המשפחה . כשחזר קרא לכולם , הדליק חצי סיגריה וסיפר : " אני מגיע לשדה התעופה ומה אני רואה ? שטיח אדום , מנגנים , ומגישים אוכל לכל האורחים . בא ראש העיר ואומר לי : 'שלום לך אדוני , ברוך הבא ' ! אמרתי לו : 'תודה רבה לך אדוני , באמת לא היית צריך " . ' ותמיד אחרי התקוות ואחרי כל הנסיעות , אחרי השירים והפרחים , היה חוזר אל הבית , אל המיטה כמו דון קישוט שהפסיד , כמו צ ‘ רלי צ ‘ פלין פרסי . אשתו כבר ידעה שהוא הולך , והוא יבוא , ולא שאלה הרבה שאלות . הוא היה קורא לה : "אוי " ! והיא עשתה לו כוס תה חם . הוא שתה לאט . בשנים האחרונות לחייו הוא כמעט לא יצא מן הבית . באתי לבקר אותו , ובאחת הפעמים האחרונות סבתא אמרה לי שהוא במיטה בחדר . "אברם" - היא אמרה לו , "אברם , קום . הנכד שלך בא לבקר אותך " . הוא לא קם . אבל לרגע חזרה אליו השמחה ההיא , והוא קרא לי לבוא אליו : "בוא הנה , בטלן , בוא הנה " . נכנסתי אל החדר ומצאתי אותו שם כמו תמיד , יושב-שוכב במיטה . " מה שלומך , סבא " ? " ויי-ויי-ויי" - הייתה התשובה . הוא דיבר על כך שהוא לא בריא . ואז הסתכל עליי ואמר : " אתה מכניס הרבה צער בלב של אימא שלך . אתה הולך פה , הולך שם , לא עובד , השערות ארוכות . ואתה לא שומר על הבריאות שלך . אתה צריך ללמוד , לעבוד במשרד , להתלבש כמו שצריך : חליפה מודרני , תגור בבית עם מקלחת מודרני " . ( כך היה בעברית של סבא ( . " אני בסדר , סבא . באמת שאין לך מה לדאוג לי " . סבתא אמרה לו : " אולי תעזוב את הילד " ? ונתנה לנו עוד תה שחור עם עוגיות . הוא התחיל לדבר על עם ישראל ועל המצב . כל שעה היה שומע רדיו בווליום גבוה . אסור היה לדבר כשסבא שמע חדשות . הוא ביקש שאחזור בתשובה , ואם לא , שלפחות אומר קריאת שמע על המיטה לפני השינה . הבטחתי לו שאעשה כל מה שאני יכול לשמור על הבריאות ולעשות משהו עם עצמי . נפרדתי ממנו ומסבתא בנשיקה ויצאתי אל הרעש של הרחוב בעיר . המון בני אדם הולכים מהר , ואני עובר בדרך לעולם אחר , לעולם שלי , ואני חושב על סבא , איך הוא שוכב במיטה בבית הזה . סבתא מכרה את הבית אחרי שסבא מת והיום יש שם משרד . אני חולם על הבית הזה . אני חולם שסבא גר בבית עם סבתא , ישן את שנת האינסוף , ובחדר אור , כמו אור נרות הנשמה , ושקט גדול . . 1 מה חשבו הנכדים על סבא , ומה חשבו עליו המבוגרים : הסבתא והאימא של המספר ? . 2 הדברים שסבא אמר בסוף חייו לנכד-המספר מפתיעים . למה ? עברו לפעילויות מתוקשבות
|
|