|
|
صفحة: 83
ירדתי בתחנה . גשם חזק ירד , והיה קר . ביד אחת החזקתי את שקית הבד עם המחברות , וביד השנייה החזקתי בכל הכוח את הכובע שלא יעוף . ואותו יום כאילו כל הרוחות יצאו להילחם בי , הקאובוי . אבל אני תופס את הכובע בכל כוחי . הצלחתי , הוא לא עף . פעם אחת עף לי ורצתי אחריו ותפסתי אותו . לא הרגשתי שהגשם הופך את כובע הנייר לכדור רטוב . לא שמתי לב בכלל . הלכתי ושרתי לי שירי פורים . מלא שמחה . ידעתי , אני קאובוי . והנה סוף-סוף חצר התלמוד תורה . והחצר מלאה בילדים בתחפושת . הנה ילד שהתחפש לרב זקן וחשוב . והנה חכם ספרדי עם כובע מחוטי זהב וכסף , ועומד שם ילד בבגדי הכוהן הגדול עם מעיל ואבנים טובות . כמה יפות היו התחפושות . ואני עם הכובע השחור מנייר על ראשי , הכובע שהפך בגשם לכדור נייר רטוב , ולבי טוב עליי . גם אני התחפשתי . אני קאובוי . המנהל , הרב לויכטר , קרא לכולם . נכנסנו כולנו לכיתה . הרב לויכטר ביקש שילדילד לפי התור ייצא וייכנס ואנחנו ננחש מי הוא . והנה נכנס רב חסידי ומסכה על פניו . " מי הוא זה - " ? שואל הרב לויכטר . " אי אפשר להכיר אותו . מי יודע " ? כולם ניסו לנחש . ואז , הרב מוריד את המסכה . " או" - אומרים כולם בהפתעה , " זה איצ'ה . איזו תחפושת נפלאה . ממש אמיתית . איך לא ניחשנו " !? " אני ניחשתי" - צועק ילד שהתחפש לשופט , "הרי סבא שלו רב גדול " . וכך יצא ילד-ילד ונכנס , והרב לויכטר שואל בכל פעם בהפתעה : מי הוא זה ואי זה הוא ? פונה לתלמידי הכיתה , והכול מנסים לנחש . התור שלי מתקרב . אני מלא מתח והתרגשות , התור שלי הגיע . אני יוצא ונכנס , ועל ראשי כדור הנייר הרטוב . הרב לויכטר מסתכל בי , וחוזר ומסתכל , מנסה לזהות , ואז הוא אומר : " מי זה ? אני לא מצליח לזהות ! מי אתה - " ? הוא פונה אלי מיד , בלי לשאול את הילדים . שמחתי כל כך : רק אותי הוא שואל . " אני חיים" - עניתי , "אבל היום אני קאובוי " . " הו" - אמר הרב לויכטר , " קאובוי . איזו יופי של תחפושת , אי אפשר היה להכיר אותך " . הלכתי למקומי וישבתי שמח . ואז , מסוף הכיתה , קם הילד שהתחפש לשופט ואמר בקול : " מי לא ידע מי זה !? אין לו בכלל תחפושת " . ( מעובד על פי : חיים סבתו , "קאובוי פורים ראשון בירושלים , תשי , "ט" בואי הרוח , ( . 2008 הילד בסיפור התחפש לקאובוי . איך הגיב הרב לתחפושת ואיך הגיב אחד הילדים ?
|
|