|
|
صفحة: 109
18 כאשר הוכן הכל יהודה קרא בקול : אנטיוכוס הזהר , זעמי כאש בוער , אם תוסיף עוד להציק לעירי , לירושלים , את נבלת גופך אציג לחיה ולעוף שמים ! 19 אז בכה הכלב : - אמא , מה עשיתי לו לפרימוס ? הן כלבלב קטן אני ולא מלך יוני ! 20 הכלבלב בכה לשוא , כי פתאום התחיל הקרב ובן רגע התהפך הכסא על המולך . 21 כל הבית התמלא מן היסוד עד הטפחות , קול שמחה וקול ילל , קול רנה ואנחות ! 22 יהודה חרבו מוריד וגוזר כשד משחת . מתעופפת הבלורית ולוהטת ורותחת ... 23 גם המטאטא מרעים : - בני , אתה גבור אמיץ ! בואו , בואו , בחורים , על המלך להרביץ ! ככה , ככה , הבו רוח , הפילים פרצו לטבח , עורו , עורו , מי יפיל מי יכריע את הפיל ? 24 ותקום ערבוביה , מין בלבול שכזה , ראש בראש , יד ביד , וחזה מול חזה ! זעמי - כעסי מן היסוד עד הטפחות - מן הרצפה עד לתקרה יהודה חרבו מוריד וגוזר כשד משחת - יהודה משתמש בחרבו בזריזות מרעים - קורא בקול חזק הבו רוח - הראו שאתם אמיצים הפילים פרצו לטבח - הפילים הצטרפו ללחימה התפרקד - שכב
|
|