|
|
صفحة: 43
" עזרא" ו"נחמיה . " האנשים היו מתפללים לה' ומבקשים לחזר לירושלים . לאחר התפלה היו הקיסים מברכים את האנשים , ומבקשים מהם לשמר את מצוות התורה . לפני הירידה מן ההר היו תוקעים בחצוצרות . במהלך כל היום הזה הם צמו . לאט לאט חזרו לעיני המראות מחג הסיגד שגם אני חגגתי באתיופיה . נזכרתי באמא האוחזת בידי , אחותנו אלם קשורה באנק'לוה ( מנשא ) על גבה של אמא , ואנו יורדות מן ההר עם אבא וכל בני המשפחה . נזכרתי בשירים וברקודים אחרי הטקס , בסעודת המצוה החגיגית שסעדנו בכפר לאחר הצום , ודמעות זלגו מעיני . בהמשך ספר סלומון למשלחת שבאתיופיה חג הסיגד חל בעונת נדידת החסידות . היהודים באתיופיה האמינו כי החסידות הנודדות לאתיופיה עוברות בדרכן גם מעל ירושלים . הם נהגו לברך את החסידות ולשאל אותן לשלום ירושלים : שימלה שימלה , אגראצ'ין ירוסלם דהנה ? חסידה , חסידה - ארצנו ירושלים מה שלומה ? בסוף הוא תאר את הדרך הקשה שעשו העולים מאתיופיה לארץ . הוא ספר שהם נאלצו לברח בסתר מן הבתים שלהם . משפחות שלמות הלכו ברגל במשך כמה שבועות למקום אסוף מיחד , ורבים סבלו מרעב ומצמא , ממחלות ומהתקפות של שודדים . היו אף כאלה שמתו בדרך . לא רציתי לשמע , רציתי לזכר רק את המטוס הענקי שהביא אותנו לישראל . כאשר אגיע למרפאה יהיה לי אינטרנט ואכתב לך שוב . אחותך , אלמנש
|
|