|
|
صفحة: 130
עברו שלושה ימים . ביום שישי אחר הצהריים הודיע לנו שימק : "הערב לא נשב עם סבק " ! 70 “ מה קרה - " ? שאלנו , “ נתנו לו ארבעים פרוטות " ! סיפר שימק : " בשעה חמש הסתכלתי מחלון הבית שלי וראיתי את סבק יוצא מבית המרקחת . אני יודע שהסרט הוא מארבע עד שש " ! “ אולי סבק היה צריך להישאר ליד אביו" - אמר אדק . “ הוא בטח הלך להביא תרופה " . הצטערנו שהיינו צריכים לוותר על הסיפור של סבק . אבל אחר הצהריים סבק קרא לנו ומיד 75 היינו שם כולנו , ליד העץ . שימק וקובה , אדק ואני . חיכינו לשמוע מה הוא יגיד . “ חבר'ה" - אמר סבק , " שבו ואספר לכם את הסרט שראיתי היום , סרט על ספר של קרל מאי " . “ אתה משקר - " ! צעק שימק , שתמיד נלחם עם סבק . “ אתה לא היית בכלל בקולנוע ! אני ראיתי אותך יוצא מבית המרקחת " ! הפנים של סבק היו אדומים . הוא עמד רגע , לא ידע מה לעשות , אבל מיד אמר לשימק 80 בכעס : “ שתוק ! אתה ראית מישהו אחר וחשבת שזה אני " ! הוא לא חיכה , ומיד פתח בסיפור של קרל מאי . כולנו קראנו את הספר והכרנו את הסיפור . סבק זכר את הסיפור , אבל היה ברור שהוא מספר את הסיפור ולא את הסרט . שתקנו . ידענו ששימק צודק . סבק לא ראה את הסרט והוא משחק איתנו . אבל פחדנו לומר 85 מילה . לא היה לנו כוח לומר משהו נגד סבק . סבק סיפר את הסיפור בקיצור רב . אחרי רבע שעה הוא קם והלך במהירות הביתה . נשארנו יושבים תחת העץ , שותקים , ולא יכולנו להסתכל איש בעיני חברו . לבסוף אמר שימק בכעס : “ שקרן ! כבר הרבה זמן שאני חושב שהוא לא מבקר בקולנוע . ועכשיו זה ברור ! סבק לא 90 מבקר בקולנוע והוא גונב את הכסף שלנו . לא נשתוק לו " ! מראה רחוב ברובע היהודי , לפני מלחמת העולם השנייה , ורשה , פולין
|
|