|
|
صفحة: 124
הקטע השלישי והאחרון של הכתבה : שלולית בסכנת הכחדה את הדו-חיים אתם מכירים ? אז לכל מי ששכח , זה הזמן להזכיר : הדו-חיים הם קבוצה של יצורים ( המונה , בין היתר , את הצפרדעים והקרפדות ) החיים בצעירותם בתוך מים מתוקים , ובבגרותם יכולים להתקים גם מחוץ למים . לצפרדע ממין חפרית עין החתול , למשל , יש ספור מענין : אבא ואמא חפרית מגיעים לשלולית החרף כל שנה לאחר הגשמים . הם מקפידים לחזר לאותה שלולית . האם לא מבזבזת זמן , מטילה שרוך ביצים ארך אל תוך המים , וכורכת אותו סביב גבעולי הצמחים . לאחר זמן מה בוקעות 9 , 000 הביצים , (!) אך עד שנפגש צפרדעים אמתיות , עוד ארכה הדרך , ועליהן לעבר גלגול . מכל ביצה בוקע ראשן זעיר לאויר העולם . הראשן מרכב מראש ומזנב . בראשו יש גם זימים , כמו לדג , והוא יכול לנשם אך ורק בתוך המים . הראשן עובר שנויים : צומחות לו ידים ורגלים ארכות , גופו גדל וזנבו מתקצר ונעלם . שלושה חדשים יחלפו עד שהוא יסים את הגלגול , כלומר יתפתח ויוכל לעזב את השלולית כצפרדע בוגרת ועצמאית . כיום , למרבה הצער , הולכים ופוחתים קרקורי הצפרדעים בסוף החרף . הסבה היא התיבשות מקדמת של השלוליות , ומותם של אלפי הראשנים שעדין לא הספיקו לסים את הגלגול . הם צעירים על מנת לשרד בעולם היבש שבחוץ . ולא רק צפרדע חפרית עין החתול מקרקרת לעזרה . שלוליות החרף בישראל הולכות ונעלמות , והדו-חיים , המתרבים בעקר במי הגשם , נקלעים לצרות גדולות באמת . ברשות שמורות הטבע הכריזו על מספר ברכות חרף כעל שמורות טבע , אבל זה לגמרי לא מספיק . בשנים האחרונות אף נחפרו שלוליות חדשות בשמורות הטבע , מתוך מטרה לאסף אליהן את מי הגשמים כחצי שנה - עד שתגיע השמש הקיצית המיבשת .
|
|