|
صفحة: 554
פרק לד א ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם הנבא על-רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה-אמר אדני יהוה הוי רעי-ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים : ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו : ד את-הנחלות לא חזקתם ואת-החולה לא-רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת-הנדחת לא השבתם ואת-האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך : ה ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל-חית השדה ותפוצינה : ו ישגו צאני בכל-ההרים ועל כל-גבעה רמה ועל כל-פני הארץ נפצו צאני על-צדקתו ועשה עול כל-צדקתיו לא תזכרנה ובעולו אשר-עשה בו ימות : יד ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחחאתו ועשה משפט וצדקה : טו חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות : טז כל-חחאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה : יז ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא-יתכן : יח בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם : יט ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה : כ ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל : כא ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא-אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר : כב ויד-יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את-פי עד-בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד : כג ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : כד בן-אדם ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את-הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה : כה לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו : כו עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה ואיש את-אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו : כז כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה חי-אני אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו : כח ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר : כט וידעו כי-אני יהוה בתתי את-הארץ שממה ומשמה על כל-תועבתם אשר עשו : ל ואתה בן-אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר-חד את-אחד איש את-אחיו לאמר באו-נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה : לא ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך עמי ושמעו את-דבריך ואותם לא יעשו כי-עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך : לב והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את-דבריך ועשים אינם אותם : לג ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם :
|