|
صفحة: 149
פרק כה א וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר : ב דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה : ג שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את-תבואתה : ד ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר : ה את ספיח קצירך לא תקצור ואת-ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ : ו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך : ז ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל-תבואתה לאכל : ח וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה : ט והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל-ארצכם : י וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכלישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל-אחזתו ואיש אל-משפחתו תשבו : יא יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את-ספיחיה ולא תבצרו את-נזריה : יב כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן-השדה תאכלו את-תבואתה : יג בשנת היובל הזאת תשבו איש אל-אחזתו : יד וכי-תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל-תונו איש את-אחיו : טו במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני-תבואת ימכר-לך : טז לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך : יז ולא תונו איש את-עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם : יח ועשיתם את-חקתי ואתמשפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על-הארץ לבטח : יט ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה : כ וכי תאמרו מה-נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את-תבואתנו : כא וצויתי את-ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את-התבואה לשלש השנים : כב וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן-התבואה ישן עד השנה התשיעת עד-בוא תבואתה תאכלו ישן : כג והארץ לא תמכר לצמתת כי-לי הארץ כי-גרים ותושבים אתם עמדי : כד ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ : כה כי-ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו : כו ואיש כי לא יהיה-לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי יעשה לו : כ שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו : כא ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת : כב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם : כג וידבר משה אל-בני ישראל ויוציאו את-המקלל אל-מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני-ישראל עשו כאשר צוה יהוה את-משה :
|