אחד מתחומי היצירה היהודית לדורותיה היה הפיוט – שיר קודש שהחזן שילב בתפילות הציבור בבית הכנסת והתבסס על מדרשי חז"ל . הפיוטים היו מסוגים שונים , לפי מקומם בתפילה , תוכנם או סגנונם . לדוגמה , יוצרות – הפיוטים שלפני ברכת יוצר אור ; סליחות – פיוטים לחודש אלול ; והושענות – פיוטים לכל אחד מימי חג הסוכות . פיוטים נכתבו גם לרגל אירועים משפחתיים : לברית מילה , לחתן ולכלה ולסעודות השבת . הפיוטים הראשונים התפתחו בארץ ישראל במאה החמישית ומשם עבר מרכז הפיוט לאיטליה , ומאוחר יותר למצרים , לבבל , לאשכנז , לספרד ולצפון אפריקה . הוספת הפיוטים לתפילה עוררה מחלוקת , שכן הם נכתבו בשפה קשה להבנה . הפייטנים נטו להשתמש במילים נדירות או חידשו צורות לשוניות – לדוגמה , סע במקום נסע , עש במקום עש ה ; והחליפו בין בנייני הפועל – עבר במקום העביר וכיו"ב . מהפכה מבחינת החריזה , הלשון והתוכן יצר רב סעדיה גאון . רס"ג שילב בפיוטיו חריזה מסורגת ( אב-אב ) ואף כתב פיוטים בלא חריזה – חידוש מהפכני כשלעצמו . חידוש אחר של רס"ג היה כתיבת שירה ששילבה הגות , כגון הספר אשא משלי . הספר כולל פרקי שירה כנגד הקראים ( עמ' ( 135 ונושאים ...
إلى الكتاب