החל בתקופת התלמוד חדלה העברית להיות שפה מדוברת והייתה ללשון הקודש – שפת התנ"ך , התפילה והפיוט . רוב הספרות ההלכתית נכתבה בארמית , ובתקופת הגאונים גם בערבית . רק במאה העשירית חזרה העברית לשמש באופן חלקי בדיבור , בקריאה ובכתיבה של יהודים באירופה הנוצרית . בארצות האסלאם החל במאה העשירית עיסוק שיטתי בדקדוק ובמחקר הלשון העברית , אבל לשון הדיבור היום-יומית הייתה הערבית . חוץ מהפיוטים , שרובם נכתבו בעברית , הייתה הערבית גם שפת הכתיבה של היהודים בארצות האסלאם , וספרי הגות ופרשנות נכתבו בערבית-יהודית ( עמ' . ( 95
إلى الكتاب