הקמת הקהילות היהודיות בצפון אירופה התרחשה בעת ובעונה אחת עם התפתחות הערים . בצד ערים עתיקות , שהמשיכו להתקיים , נבנו גם ערים חדשות וקמו ערי נמל שוקקות . מספר הסוחרים ובעלי המלאכה בעיר גדל ובמרכזה עמדו הסוחרים . הסוחרים פנו אל המלך או אל שליט העיר בבקשה להקלות במסים , לסמכויות שיפוט ולזכות לסחור באופן חופשי . השגת הזכויות הביאה להתהוות מעמד של עירונים ולהשגת קהילה עירונית אוטונומית הנהנית משלטון עצמי . היהודים , שלרוב ישבו בערים , היו שותפים בחיי העיר ובהגנה עליה אבל הם לא היו חלק מהמעמד העירוני : הם לא נשבעו את השבועה שעירונים נוצרים נשבעו – לציית לשליט העיר ולדבוק בחובות שנועדו להבטיח שלום בעיר . הם לא הורשו לכהן במשרות עירוניות והוטלו עליהם מסים מיוחדים . עם זאת זכויותיהם הובטחו בפריווילגיות שהעניקו להם שליטי העיר . לכן בעוד העירונים נאבקו למען קבלת עצמאות , ביקשו היהודים להוסיף ולקיים את קשריהם המיוחדים עם שליטי העיר . קשרים אלו הבדילו את היהודים משאר תושבי העיר וחיזקו את דימוים כזרים .
إلى الكتاب