בעיני המלכים נחשבו היהודים לגורם שיכול להביא תועלת כלכלית בזכות התפקיד שמילאו במסחר הבין-לאומי . מהמאה השמינית עד המאה העשירית מכרו סוחרים יהודים סחורות לצבא וסיפקו לחצרות המלכים דברי מותרות , כגון תבלינים ואריגים יקרים . הם אף סחרו בעבדים , בעיקר בני שבטים פגניים ממזרח אירופה . היהודים השתלבו גם במסחר המקומי וניהלו את עסקיהם של שליטים פאודליים . חלקם הבולט של היהודים במסחר גרם לכך ששליטים במערב אירופה הזמינו יהודים להתיישב בתחומי ממלכתם והעניקו להם פריווילגיות – כתבים שהגדירו את זכויות הקיום שלהם במקום . הזכויות לא סתרו את העמדה הדתית שהיהודים הם עם שנידון לקיום בהשפלה , אבל הן העמידו אותם תחת חסות השליטים המקומיים או המלכים . הפריווילגיות הראשונות ניתנו ליהודים יחידים , אך גם יהודים אחרים נהנו מהן . בדרך כלל היהודי שקיבל את הפריווילגיה הביא עמו את בני משפחתו ומלמדים לילדיו , וכך הוא יצר בסיס להקמת קהילה יהודית ( עמ' . ( 104 כנראה אחת הפריווילגיות הראשונות שניתנה לקבוצה של יהודים , ולא רק ליחידים , היא הפריווילגיה שהעניק בשנת 1084 בישוף העיר שפייר ( שפיירא ) ליהודים ממיינץ ( מגנצא ) ש...
إلى الكتاب