כשהחלו מסעות הצלב ( עמ' ( 16 העולם המוסלמי לא גילה בהם עניין מיוחד . אמנם העולמאא – חכמי הדת – התריעו לפני השליטים על הסכנה הנשקפת לאסלאם , אולם השפעתם הייתה מועטה : המוסלמים לא התייחסו לצלבנים כאל אויב דתי , ולא אחת שליטים מוסלמים שיתפו פעולה עם הצלבנים נגד מוסלמים אחרים . שינוי בגישה של המוסלמים כלפי הצלבנים התרחש בימיו של המצביא הסלג'וקי זנגי , ששלט בשטחים נרחבים בסוריה ובצפון עירק . בשנת 1144 החל זנגי לדחוק את הצלבנים מאזור אנטיוכיה וכבש את רוזנות אדסה ( מפה , 2 עמ' . ( 17 מבחינת המוסלמים כיבוש אדסה היה תחילתה של מלחמת קודש נגד הנצרות . הקרב בקרני חיטין נחשב לנקודת מפנה שממנה החלה התמוטטות הממלכה הצלבנית . לאחר הניצחון בקרני חיטין התקדם צלאח א-דין לירושלים וכבש אותה . צלאח א-דין התיר לנוצרים לשבת בירושלים , אך הפך אותה לעיר מוסלמית . המסגדים טוהרו בשמן ורדים מיוחד , הצלבים הוסרו מגגותיהם , והפעמונים של מגדלי הכנסיות סולקו . מוסלמים חזרו לפקוד את העיר , וכנסיות הוסבו לבתי תפילה ולבתי ספר של מוסלמים . הצלבנים לא השלימו עם תבוסתם , ובשנת 1191 כבשו מחדש את עכו והפכו אותה לבירת ממלכת יר...
إلى الكتاب