ארבעת הח'ליפים הראשונים שירשו את מוחמד נחשבים בעיני רוב המוסלמים לח'ליפים ישרי דרך וזאת בזכות היותם מופת אישי ובזכות פעולותיהם למען התפשטות האסלאם והשלטת החוק הדתי . לדוגמה , בימיו של עות'מאן , הקוראן , שעד אז נמסר בעל פה , הועלה על הכתב ונקבע לו נוסח אחיד ומחייב . הקוראן – הספר המקודש למוסלמים . הוא כולל נאומים של מוחמד למאמיניו , ויש בו מאה וארבעה עשר פרקים , המכונים . "סורות" הסורות כוללות ענייני מוסר ואמונה , סיפורים על בני ישראל ועל נביאים , דרכי פולחן , נבואות על יום הדין ואיומים על המסרבים לקבל עליהם את האסלאם . לעומת רוב המוסלמים היו גם קבוצות של מוסלמים שלא הכירו בחוקיות שלטונם של שלושת הח'ליפים הראשונים וטענו כי רק עלי אבן אבו טאלב , ( 661–656 ) שהיה בן דודו של מוחמד וחתנו , ראוי לרשת אותו , ולא קודמיו בתפקיד . תומכיו של עלי התארגנו בקבוצה בשם שיעה , ובהדרגה היא הפכה מתנועה פוליטית שנאבקה על תפקיד הח'ליף לתנועה דתית שהיו לה אמונות ודעות משלה . הייתה זו ראשיתו של פיצול מדיני ודתי בין האסלאם השיעי לבין האסלאם שאימץ את הסונה , והקרע ביניהם לא התאחה עד היום . שאלת הירושה של הח'לי...
إلى الكتاب