אחד הנושאים שנלמדו באוניברסיטה היה הפילוסופיה ( ביוונית : אהבת החכמה . ( במשך מאות שנים לימוד הפילוסופיה היה נחלתם של אנשי כנסייה , והם ראו בה אמצעי לביסוס האמונה הדתית . הלימוד נועד ליישב סתירות בין כתבי הקודש הנוצריים לבין התורות של פילוסופים יוונים , ובעיקר אפלטון ואריסטו , שהעמידו במרכז הלימוד את החקירה השכלית . אפלטון 347–427 ) לפסה"נ ) – נולד באתונה וחי בה רוב ימיו . היה תלמידו של הפילוסוף סוקרטס וגיבש בעצמו שיטה פילוסופית הכוללת את כל תחומי החיים : אתיקה , אסתטיקה , מדע , תורת המדינה ועוד . רוב הגותו כתובה בדיאלוגים – בדרך כלל בין סוקרטס ובין דמויות היסטוריות אחרות . בשנת 385 לפסה"נ הוא ייסד באתונה אקדמיה , בית ספר לפילוסופיה . אריסטו 322–384 ) לפסה"נ ) – תלמיד של אפלטון ומורה של אלכסנדר הגדול . מחקריו מקיפים את כל התחומים שהיו ידועים בזמנו – מביולוגיה דרך פיזיקה ועד תורת הנאום . מהמאה השתים עשרה נחשבה הפילוסופיה לתחום דעת עצמאי ולא לחלק מלימודי הדת . פילוסופים החלו לדון בשאלות על תפקיד השכל האנושי וקראו לביקורת על עיקרי האמונה הנוצרית . לדוגמה , הפילוסוף פייר אבלר , ( 1142–1079...
إلى الكتاب