התגובה לקריאת האפיפיור הייתה מפתיעה בעוצמתה ובממדיה . האפיפיור קבע בנאומו את מועד היציאה למסע 15-ל באוגוסט – 1096 על פי המסורת הנוצרית יום עלייתה לשמים של אמו של ישו . ואולם , כחמישה חודשים לפני המועד הזה כבר החלה נהירה מזרחה של המונים , לעתים כפרים שלמים , כולל נשים וילדים – בלא מנהיג ובלא ארגון וסדר . המניעים של היוצאים למסע היו מגוונים : העניים קיוו למצוא פתרון למצוקת הרעב , האיכרים חיפשו דרך להשיג חירות מאדוניהם , הסוחרים קיוו למצוא במזרח שווקים לסחורותיהם ולהביא את סחורות המזרח לאירופה , והנזירים ביקשו לזכות בכפרת עוונות . נוסף למניעים השונים , לכולם היה מניע דתי משותף . הם תפרו על בגדיהם את הצלב , הסמל של הדת הנוצרית , ולכן הם כונו צלבנים . חוסר הארגון היה בעוכריהם : רבים מתו בדרך , ואחרים שבו על עקבותיהם . בדרכם הם התקיימו ממעשי שוד וביזה וטבחו באוכלוסייה המקומית . במיוחד נפגעו היהודים , שנחשבו בעיניהם לרוצחי האל , שאת קברו הם יצאו לגאול . הקהילות היהודיות בערים שפייר , וורמס , מיינץ וקלן חרבו כמעט כליל . במקורות היהודיים האירועים נודעו בשם גזרות תתנ"ו ( עמ' . ( 60 בסתיו 1096 הג...
إلى الكتاب