במהלך התבססותה של הנצרות התגבשו בה מוסדות ותפקידים , ובראשם הכנסייה . למושג כנסייה יש משמעות של מבנה בו מתכנסים הנוצרים לתפילה ולקיום הטקסים הדתיים וגם של קהילה של כל המאמינים בישו . הכנסייה נחשבת למייצגת של ישו , תפקידה לתווך בין האל לבין המאמינים , והיא מגדירה את עצמה כנסייה קתולית – כלל-עולמית . הכנסייה היא ארגון מדורג , והדרגה הגבוהה ביותר בו היא האפיפיור ( מהמילה הלטינית , papa שפירושה אב . ( מהמאה השתים עשרה נתפס האפיפיור כממלא המקום של ישו . דרגה מתחתיו עומד ארכיבישוף , האחראי על כל הבישופים במחוז . בידי הבישוף ( מהמילה היוונית , episcopus שפירושה משגיח ) נתונות סמכויות ההוראה והשיפוט והוא נחשב ליורש של השליחים . בדרגה נמוכה מדרגתו של הבישוף עומד הכומר , הממונה על הטקסים הדתיים בכנסייה . עם התפשטות הנצרות התגבשו בה גם אמונות וטקסים . כמה מהם היו תוצאה של התפשטות הנצרות בקרב עובדי האלילים ( עמ' . ( 10 לדוגמה , המעמד המיוחד של יום ראשון – שבתרבות האלילית היה יומו של אל השמש , והחל מהמאה הרביעית היה ליום המנוחה הרשמי והיום שבו מתקיימים הטקסים בכנסייה . במאה הרביעית התקבל גם נוסח מו...
إلى الكتاب