תפקיד מיוחד בהתפשטות הנצרות מילאו הנזירים . בראשית הנצרות נהגו רוב הנזירים להתבודדאבל מהמאה הרביעית קמו מנזרים , והנזירים חיו בהם חיי שיתוף , התפללו ולמדו יחד את ספרי הברית החדשה . הנזירים עסקו בעבודות כפיים : חקלאות , בנייה ומלאכות אחרות שסיפקו את צורכיהם . אחת הפעולות החשובות של הנזירים הייתה העתקת כתבי יד , ובזכות פעולתם זו שרדו רבות מיצירות התרבות של העולם העתיק : כתבי יד בפילוסופיה , ברפואה , בהיסטוריה ועוד . ההעתקה על קלף בעט עשוי נוצה הייתה עבודה מייגעת וממושכת . הנזירים התמידו במלאכתם שעות רבות ביום , וראו בכך דרך להילחם בפיתויי הגוף . לכל אחד מהמנזרים היה תקנון שעל פיו חיו הנזירים באותו המנזר , אבל היו גם כללי התנהגות משותפים לכל המנזרים . לדוגמה , החובה לחיות חיי פרישות , להסתפק במועט ולציית לאב המנזר ולתקנון המנזר מנזרים רבים אימצו תקנון המיוחס לנזיר בנדיקטוס , שחי במאה השישית באיטליה , ובו כללי משמעת נוקשים והוראות כיצד להגיע לשלמות דתית . המנזרים שימשו מרכזים להפצת הנצרות , והיו מנזרים שקמו במיוחד למטרה זו . הנזירים אף קיבלו על עצמם תפקידים של חינוך והנהגה דתית – בכל מנזר ...
إلى الكتاب