בהשפעת מודל ההתפתחות של אזורים מטרופולינים , לפיו אמורה העיר המרכזית במטרופולין להיכנס לתהליך התחדשות ועיבוי , אימצו מדינות מערב אירופה ובהן הולנד , מדיניות שקראה להתחדשות ולעיבוי הערים המרכזיות של המטרופולינים . במחצית השנייה של עשור 90-ה אומצה מדיניות זו גם למטרופולין תל אביב , מדיניות שהייתה * מורת דרך לתכנית המתאר למחוז תל אביב ולתמ"א . 35 תכניות אלה שידרו לגיטימציה ותנופה לעיבוי הפיתוח בתל אביב , ליבת המדינה . ממש בתקופה בה אושרו התכניות לעידוד העיור המחודש בתל אביב , החלו חוקרים ומתכננים במדינות מערב אירופה , ובראשן הולנד ( שהייתה מורת דרך לתכנון הישראלי , ( לפקפק במדיניות ההתחדשות והעיבוי . חוקרים טענו שהיא אינה מתאימה למציאות העכשווית , וכי בהולנד , ובמדינות מערב אירופה נוספות שאימצו את מדיניות זו , התפתחו במקביל מערכות ערים רב-מוקדיות . חוקר בשם , 'בונטג שטען שמדיניות ההתחדשות והעיבוי אינה מעשית ואינה ישימה , הציע כפתרון לאמץ מדיניות חדשה - ' רשת ערים' , ( network of cities ) רשת של מרקמים עירוניים גדולים [ מטרופולינים ] הקשורים ביניהם וקשורים לסביבתם . למערך יישובי כזה יש יתר...
إلى الكتاب