דברי האמוראים שחיו בארץ ישראל כונסו במאה הרביעית בתלמוד הירושלמי , ודברי האמוראים שחיו בבבל כונסו במאה החמישית בתלמוד הבבלי . התלמוד הירושלמי , למרות שמו , נוצר רובו ככולו בקיסריה ובבתי המדרש בגליל , בטבריה ובציפורי , ועריכתו מיוחסת לרבי יוחנן ( עמ' . ( 123 כנראה רבי יוחנן החל בתהליך העריכה , אבל היא הסתיימה רק כמאה שנה לאחר מכן , במחצית השנייה של המאה הרביעית . עריכת התלמוד הירושלמי לא הושלמה , ועובדה זו מקשה על לימודו . עריכת התלמוד הבבלי מיוחסת לרב אשי ולרבינא , אך כנראה גם היא נשלמה בידי חכמים שחיו אחריהם ( עמ' . ( 140 התלמוד נלמד בעל פה , ורק מאות שנים לאחר חתימתו החלו להופיע כתבי יד שלו . מבנה התלמוד מבוסס על מבנה המשנה ולכן גם הוא מחולק למסכתות , וכל מסכת מחולקת לפרקים . כל פרק בתלמוד בנוי סביב סוגיה שיש לה מבנה די קבוע : פתיחה בציטוט מן המשנה ולאחר הציטוט שאלות המנסות לברר את הנושא שהמשנה דנה בו ופתרונות להם . לדוגמה : מנין למדו התנאים עניין זה ? האין הוא סותר הלכה שנקבעה במקור אחר ? מה עוד אפשר ללמוד ממשנה זו ? הם גם ניסו לפתור סתירות . מאחר שבתלמוד לא תמיד מופיעה הכרעה הלכתית...
إلى الكتاب