הרומאים החריבו את המקדש , אבל הם לא הגלו את היהודים מארץ ישראל ולא הענישו ערים שלא מרדו בהם . הפגיעה העיקרית הייתה בירושלים ובאזורים הסמוכים לה שמרדו : החקלאות בהם נפגעה והפעילות הכלכלית שותקה . הרומאים הפקיעו אדמות מבעליהן , אך מרבית האדמות בארץ ישראל נותרו בידי יהודים . למרות האובדן הכבד בנפש , גם לאחר החורבן נשארו היהודים רוב האוכלוסייה בארץ ישראל . על היהודים שנותרו בארץ לאחר החורבן רבץ עול מסים כבד : מסי קרקע ; מס גולגולת ; עבודות כפייה , לדוגמה תיקון דרכים או סלילתן ; ומסים לאחזקת החיילים והפקידים הרומאים שחנו בארץ . המס המשפיל ביותר היה מס שתי הדרכמות - במקום מחצית השקל שנהגו היהודים להעלות לבית המקדש בירושלים ( עמ' ( 22 הם העלו מעתה מס למקדש יופיטר , האל הראשי של רומא , ומס זה היה בעקיפין כפייה לעבודה זרה . עם זאת , השלטון הרומי התיר ליהודים שנותרו בארץ ישראל לאחר החורבן להמשיך לחיות על פי חוקי דתם . מעמדה המדיני של יהודה לא השתנה – היא נחשבה לפרובינקייה רומית כמו לפני המרד ובשטחה לא חלו שינויים מרחיקי לכת . לעומת זאת חלו שינויים בדרכי המנהל שלה והיא נהייתה כפופה באופן ישיר לקי...
إلى الكتاب