לאחר טיהור המקדש חשו המתייוונים שישבו בחקרה כי השלטון הולך ונשמט מידיהם והזעיקו לעזרתם את השלטון הסלווקי . הקרבות התחדשו , ובפעם הראשונה הובסו יהודה ואנשיו ונאלצו לסגת לכיוון ירושלים . נדמה היה שימיו של המרד ספורים , אבל אז פרץ סכסוך פנימי בממלכה הסלווקית , ולמורדים הוצעה פשרה : השלטון הסלווקי אישר את זכותם של היהודים לחיות לפי חוקי התורה , וכדי לפייס את היהודים מנלאוס הכוהן הגדול המתייוון הוצא להורג . בשלב הזה נדרשו המורדים להחליט אם להסתפק באוטונומיה הדתית או לחתור להשגת עצמאות מדינית שתוכל להבטיח חירות דתית . החסידים ראו במרד דרך להשיג חירות דתית , ומשזו הושגה הם רצו לפרוש ממנו . הם גם היו מוכנים להשלים עם העובדה שהשליטה במקדש נמסרה לאלקימוס , מתייוון מתון ובן למשפחת כהונה . ואולם , יהודה ותומכיו לא אפשרו לאלקימוס להגיע לירושלים ולהתחיל בכהונתו . אלקימוס פנה לעזרת השלטון הסלווקי , והקרבות התחדשו . החוקרים חלוקים בדעתם על מניעיו של יהודה בהמשך המרד – אם הוא נבע ממאבק אישי על ההנהגה בינו לבין אלקימוס , מרצון להמשיך את המאבק במתייוונים , או משאיפה להשיג עצמאות מדינית . יש הסבורים כי לא...
إلى الكتاب