התהליך הרוחני שחל בקרב היהודים שגלו לבבל והפעולות של עזרא ונחמיה למען עיצוב הזהות היהודית הגיעו לשיאם בטקס שבו חתם העם על אמנה ( מלשון אמירת אמן ) – מעין ברית בשבועה בין העם לאלוהיו ( נחמיה י , ל–מ . ( החותמים על האמנה התחייבו להימנע מנישואי תערובת עם כל העמים הלא-יהודיים , ולא רק עם העמים שהוזכרו בתורה . הם התחייבו לשמור שבת באמצעות שביתה לא רק ממלאכה , כפי שכתוב בתורה , אלא גם ממסחר , כפי שנהגו היהודים שגלו לבבל . החותמים על האמנה קיבלו על עצמם לפעול לאחזקת המקדש ולאחזקת המשרתים בו על ידי תרומות ומעשרות ובכך לחדש את שמירת המצוות התלויות בארץ . על החובה האמורה בתורה נוספה התחייבות לתרומה קבועה של שליש שקל מדי שנה בשנה , ומאוחר יותר בימי הבית השני עלתה התרומה לסכום של מחצית השקל . נוסף לכך נקבעה חובה להביא קורבן עצים : כל בית אב התחייב לספק עצים במועד קבוע לצורכי הקרבת הקורבנות במקדש . התחייבות אחרת הייתה לקיים את מצוות השמיטה – שמיטת קרקעות בשנה השביעית ( שמות כג , יא , ( וגם שמיטת חובות בסופה של השנה השביעית ( דברים טו , א–ב . ( תרומות ומעשרות - בימי הבית השני היו נותנים חלק מהתוצרת ...
إلى الكتاب