אני באה ממשפחה מאוד מאוד דתית , משפחת סלומון הגדולה והמפורסמת מירושלים , שנמצאת בארץ דורי דורות . סבי היה אדם מאוד דתי - שסך"מל וזקן ומאה-שערים . הוא היה צאצא של אחד האחים של יואל מוישה סלומון , ממקימי פתח תקווה . סבא היה אדם מאוד שמרני , והם חיו אורח חיים דתי . אני עוד זוכרת כילדה ביקורים בבית שלו . שם , מאחורי מחנה יהודה , בשערי-חסד . סבי היה בעל טחנת הקמח בשערי חסד , ובנוסף לזה , בפסח הוא היה שומר הכשרות והבודק של המצה שמורה , ובעל הזיכיון לאפ"תה . המשפחה שלנו מצד אימא לא הייתה משפחה של ספר . מבחינה חברתית אימא שלי באה ממשפחה מאוד מאוד פשוטה , וגם די ךלת אמצעים . סבא שלי , למשל , למד בחדר מקסימום שנתיים שלוש , ידע לקרוא תפילה , ומעבר לזה מעט מאוד . אימא שלי סיפרה , שהם חיו בכבוד , אבל לא שום דבר מעבר . הם גרו שם כמו כולם , בבית עם הרבה משפחות , עם פרוזדור ארוך ארוך כזה . מה שקרה בענף שלנו , של המשפחה , במשך השנים זה שחל תהליך של כפירה . לא יודעת , לא רוצה לקרוא לזה כפירה , אבל תהליך של התרחקות מהדת . בדור של בני הדודים שלי זה כבר מאוד בולט , כאשר אימא שלי היא זאת שהתחילה את התהליך ע...
إلى الكتاب