השפה העברית היא תופעה יוצאת דופן בעולם . השפה חדלה להיות שפה חיה ונושמת , שפה מדוברת , במשך שנים ארוכות של גולה . לפני כ100- שנה היא כאילו התעוררה מתרדמה עמוקה וארוכה ושבה להיות מדוברת , והיום מיליוני אנשים מדברים בעברית . לתופעה הזאת אין אח ורע בתרבות האנושית . התחדשות הדיבור בעברית חייבה המצאה של מילים חדשות , שלא היו נחוצות בעבר , כשעוד הייתה מדוברת . העולם השתנה במשך השנים שהיהודים היו בגולה , והחזרה לשימוש בשפה חייבה מילים חדשות , שימחישו את ההשתנות של המציאות מסביב . מחדשי השפה - אליעזר בן יהודה , ח"נ ביאליק ואחרים - חידשו מילים על בסיס תופעות לשוניות מוכרות בשפה . למשל : יציקת שורש קיים לתבנית קיימת ליצירת מילה שלא הופיעה עד כה בתצורה הזאת , הוספת סיומות למילים כדי לבטא תכונה מסוימת , הרכבת שתי מילים למילה אחת ויצירת הלחמים , וכדומה . תהליך ההתחדשות של השפה העברית מאפשר , ואף מחייב , התייחסות מטה-לשונית מורחבת על הדרכים שבהן השפה משתנה . תכנית הלימודים בחינוך לשוני קובעת בין מטרותיה כי התלמידים " יפתחו מודעות לשונית וירחיבו את הידע הלשוני : יוכלו להתבונן בשפה , להבין את היסודות ...
إلى الكتاب