באמצע שנות השלושים החלה בארץ ישראל תקופה של מעשי טרור ואלימות של ערבים נגד יהודים , והיא נמשכה כשלוש שנים . מעשי האלימות החלו ביפו ב19- באפריל , 1936 ולמחרת היום הכריזו הערבים על שביתה כללית בלא הגבלת זמן . הערבים כינו את האירועים האלה " המרד הערבי ; " ואילו היהודים כינו אותם "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט" . ( 1939-1936 ) את המרד הנהיג הוועד הערבי העליון - גוף פוליטי חדש שהוקם באפריל , 1936 ובראשו עמד המופתי חאג' אמין אל-חסייני . הוועד הערבי העליון דרש מן הבריטים דרישות לאומיות מובהקות בתחום השלטון והקמת המוסדות : לכונן בפלסטין ממשלה ייצוגית שתשקף את היחסים הדמוגרפיים - יחסי רוב ומיעוט - שבין ערבים ליהודים בארץ . כן דרש הוועד כי הממשלה שתקום תאסור הגירת יהודים לארץ ישראל ולא תתיר העברת קרקעות מערבים ליהודים . שלא כמו בתקופת מאורעות תרפ"ט , שבה בלטה ההסתה הדתית , עתה הציגו הערבים דרישות לאומיות ברורות . בשלב הראשון של המרד התקיימה שביתה כללית , שנועדה לשבש את פעילותה של ממשלת המנדט ואת חיי היהודים בארץ . השביתה נמשכה מאה שבעים וחמישה ימים , ובמהלכה חדלו הערבים לספק מזון ותוצרת חקלאית לשווקים והש...
إلى الكتاب