העולים בשנות העשרים והשלושים פנו להתיישב באזורים מגוונים בארץ ישראל . היו עולים שהקימו יישובים חדשים ואחרים הצטרפו ליישובים קיימים . שטחי הקרקע שהיו בבעלות יהודים הלכו והתרחבו : עולים רכשו את הקרקעות בעזרת ההון הפרטי - הכסף שהביאו אתם או ששלחו לארץ אנשים פרטיים ; וגם בעזרת ההון הלאומי - כספה של התנועה הציונית . הון פרטי רב הושקע גם בפיתוח התעשייה והמלאכה ותרם לשיפור מצבה הכלכלי של ארץ ישראל . שאלת פיתוחה של ארץ ישראל הייתה מלווה בלבטים מורכבים . ביישוב ובתנועה הציונית התלבטו בשאלה כיצד תיבנה הארץ : האם היא תיבנה באמצעות ההון הפרטי , או באמצעות ההון הלאומי בלבד ? ועוד שאלה עמדה במוקד הדיונים : היכן יושקע ההון הלאומי - האם רק בהתיישבות החקלאית השיתופית שהוקמה על אדמה לאומית או גם במושבות שאת אדמותיהן רכשו בעלי ההון הפרטי ? ואולי גם במפעלי תעשייה פרטיים ? בני המעמד הבינוני דרשו כי ההון הלאומי יחולק בין כל העולים , והתנגדו למסירתו לפועלים בלבד . מוקד מחלוקת היה שאלת הבעלות על האדמות : למי תהיה בעלות על אדמות הארץ ? האם האדמות יהיו בבעלות הלאום או שיהיו גם אדמות פרטיות , כפי שדרשו בני המעמד...
إلى الكتاب