מן המחצית השנייה של המאה התשע עשרה הלכה וגדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל . למרות תנאי החיים הקשים החלו להגיע לארץ עולים יחידים וקבוצות של עולים , הן מארצות מאירופה והן מן המזרח התיכון ומצפון אפריקה . מרבית העולים עלו לארץ במטרה ללמוד בה תורה ולהיקבר בה . הם ביקשו להשתקע בעיקר בירושלים , אך גם בערי הקודש האחרות . ככל שגדלה האוכלוסייה היהודית ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים ונתמעטו כספי החלוקה , המצוקה הכלכלית החריפה . גידול האוכלוסייה גרם לביקוש גדול לדירות , ולכן ff כר הדירה האמיר והצפיפות גברה . אנשים מבני היישוב הישן , בסיוע כספי נדבנים , החלו להקים שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר , ובהן : מ ff כנות ff אננים , * מחנה ישראל , * נחלת שבעה , * מאה שערים * ושכונת הבוכרים . * התהליך של בניית השכונות החדשות בירושלים מחוץ לחומות העיר נקרא "היציאה מן החומות . " מאז בנייתה של השכונה הראשונה , משכנות שאננים , ב1860- ועד סוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה נבנו בירושלים שמחוץ לחומות תשע שכונות ובהן התגוררו כאלפיים תושבים . בניית השכונות לוותה בחששות כבדים לביטחונם של חיי התושבים . עד שלהי המ...
إلى الكتاب