בו זמן ומקורות לשון המקרא היא התקופה הקדומה ביותר , ובתקופה זו לשון הדיבור ולשון הכתב היא העברית . הלשון המוכרת מן התנ"ך הייתה קיימת בארץ ישראל בתקופת השבטים ובתקופת מלכות יהודה וישראל , ונמשכה עד לאחר חורבן הבית הראשון ( שנת 587 לפנה"ס . ( זמנה המשוער של העברית המיוצגת במקרא הוא 1300 לפנה"ס עד 200 לפנה"ס . לשון התנ"ך אינה עשויה מקשה אחת . בתנ"ך יש חלקים שמייצגים לשון קדומה יותר , כגון השירות הקדומות הגדולות ( שירת דבורה , שירת הים , ( ויש חלקים מאוחרים יותר , כגון : שיר השירים , דברי הימים , עזרא ונחמיה . המקור העיקרי להכרת לשון המקרא הוא כמובן , התנ '' ך , אולם יש מקורות כתובים נוספים לעברית של אותה התקופה : מכתבים , לוחות , חרסים וכתובות , כגון כתובת השילוח ( המאה ה8- לפנה"ס , ( שנכתבה לזכר סיום החציבה של תעלת השילוח שסיפקה מים לירושלים . גם מחקר מגילות ים המלח , שרובן שמורות בהיכל הספר בירושלים , ניתן להסיק על לשון המקרא . ב 2 . מאפייני לשון המקרא לשון המקרא שונה מלשוננו היום וגם מיתר תקופות הלשון . במה מתבטאים ההבדלים ! במה מתבטא הדמיון ; להלן חלק מן המאפיינים של לשון המקרא בתחומי...
إلى الكتاب