הערים במדינות הפחות מפותחות מתמודדות עם מכלול מורכב של קשיים , והסבל של התושבים הרבים המצויים מתחת לקו העוני הוא אחד העיקריים שבהם ; במרחב העירוני סבל זה בא לידי ביטוי בשכונות העוני הלא-פורמליות , וגרוע מזה - בדרי הרחוב הרבים . עד סוף המאה הקודמת הדרך העיקרית שנקטו רשויות הערים הייתה לנסות ולסייע לתושבים במציאת פתרונות דיור . כיום הנטייה היא לייצר פתרונות לבעיית העוני בכללותה באמצעות מתן השכלה , הכשרה מקצועית , יצירת מקומות עבודה ושיפור איכות החיים והסביבה . אלו הם תהליכים ארוכי טווח , אך נראה שהם יעילים יותר מהניסיון הישיר למציאת דיור . נוסף על כך במקומות רבים בעולם , המדינה בוחרת להכיר בשכונות הלא-פורמליות ומחפשת דרכים " להכיל" אותן אל תוך המארג העירוני . תפיסה זו רואה בהתיישבות הלא-פורמלית תגובה מעשית וטבעית של האזרחים למצב העוני שהם שרויים בו וניסיון הוגן למצוא פתרון לקשייהם . הרשויות המקומיות , גופים פרטיים , הקהילה וארגונים לא-ממשלתיים , הפועלים לשיקום שכונות העוני , נוקטות כיום בדרכים המשתפות את התושבים המקומיים במציאת פתרונות לקשייהם מתוך הבנה שמעורבותם תכוון את הפתרונות לצורכי...
إلى الكتاب