אליהו הנביא והצדיק בעיר גדולה , על גדות נהר בקוקז , חיה משפחה יהודית עשירה . בני המשפחה היו צורפים והתפרנסו מהבנה של כלים ותכשיטים מכסף ומזהב . כל שנה , כשהתקרב חג הפסח , היה אבי המשפחה נוהג להזמין לביתו לסעודת החג יהודים עניים שלא היתה להם משפחה . ערב פסח אחד חזרו האב , בני המשפחה והאורחים מבית הכנסת , וישבו סביב שלחן החג ההדור . הם התכוננו לקרא מן ההגדה ולאכל ממטעמי הסעודה שהכינה אם המשפחה . לפתע ראה האב , שאחד האורחים , שנהג להגיע כל שנה , לא יושב ליד השלחן . הוא קם ממקומו ואמר : " אינני יכול להתחיל את סעודת החג לפני שאביא אכל ליהודי שלא הגיע . " " אל תלך , " בקשו בני הבית , " חכה לבקר . רוחות חזקות נושבות בחוץ ושלג כבד ממלא את הדרכים . " אבל האב לא שמע לבקשתם . הוא לקח סיר מלא תבשיל חם שהכינה לו אם המשפחה ויצא לדרך . זמן רב עבר . בני הבית והאורחים ישבו וחכו לאב . אם המשפחה ישבה ליד החלון והביטה בדאגה אל הדרך המשלגת , החשוכה והריקה .
إلى الكتاب