מרכיבי זהותם של נוצרים, מוסלמים ויהודים רעיון קהילת הקודש ומקורותיו בימי הביניים הגדירו בני האדם את עצמם ואת עולמם במונחים של חשיבה דתית. הם היו בעלי זהות דתית - נוצרית, מוסלמית או יהודית - לפני שהייתה להם זהות טריטוריאלית שנקבעה על פי העיר או חבל הארץ שבהם גרו. המושג "זהות לאומית", שהוא מושג המעצב במידה רבה את תפיסת העולם המודרנית, לא היה קיים. הנצרות נעשתה בימי הביניים לאמונה של הרוב המכריע באוכלוסיית אירופה, ואיחדה עמים ושבטים באירופה לציוויליזציה אחת. באמצעות הכנסייה הנוצרית הועברו מדור לדור התרבות הרומית ותפיסת האחדות של האימפריה הרומית. כך התגבשה ברוב שטחה של אירופה מסגרת תרבותית אחת. תהליך דומה התרחש בשטחי האימפריה המוסלמית. העולם המוסלמי התפצל אמנם לכיתות דתיות ולמדינות שונות, אבל התרבות המוסלמית שמרה במשך מאות שנים על אחדות, שנבעה מן היסודות הערביים המשותפים: השפה הערבית ודת האסלאם.
إلى الكتاب