ההנהגה העצמית של הקהילה היהודית בארצות האסלאם משנוסדה האימפריה הערבית, במאות 7-8, נמצאו למעלה מ-%90 מבני העם היהודי תחת מרותו של שלטון אחד. הימצאות רוב היהודים במרחב המאורגן ברשת דרכים אחת הקלה מאוד על ניידותם, ופתחה אפשרויות להתיישבות של יהודים בשטחים חדשים. בתקופה זאת חל מעבר מרשים של יהודים מאזורים כפריים לאזורים עירוניים. המחנות הצבאיים שבהם ישבו צבאות הכובשים, הפכו עד מהרה לערים תוססות ומפותחות, הממוקמות על צירי מסחר שבהם עברו שיירות סוחרים. היהודים, שרבים מהם נטו לעסוק במסחר, התיישבו בערים החדשות ופיתחו בהן קהילות מפוארות כדוגמת קהילת בגדאד, קירואן, פס וקהיר. בקהילות היהודים שבערים המוסלמיות התקבצה שכבה רחבה של אומנים, כעדותו של מוסלמי בן התקופה: "צבעים, בורסקים (מעבדי עורות), מקיזי דם, קצבים ומתקני נאדות מים", וכן נפחים, צורפים, רצענים (מתקינים חפצים מעור) וסנדלרים. היהודים היו פעילים בכל ענפי התעשייה העירונית, והיו בהם גם רופאים, תוכנים (עוסקים באסטרונומיה), מתרגמים ועוד. בין הסוחרים היהודים בלטו סוחרים שעלו לגדולה והיו לבנקאי החצר של הח'ליפים בבגדאד. אלה שימשו מעין בנק לציבור ...
إلى الكتاب