תאטרון האבסורד

תאטרון האבסורד זרם בתאטרון המודרני , שהחל בראשית שנות ה - 50 ונמשך בשנות ה - 60 . עקרו בהמחשת הרגשת היאוש , חסר המובן והמשמעות שחש האדם המודרני בחייו . פרוש המלה אבסורד הוא חסר הגיון . ערב אחד , במאי 1950 , עלה המסך בתאטרון קטן בפרברי פריס על מחזה משנה ושמו " הזמרת בעלת הקרחת". במחזה אין שום זמרת , וגם לא קרחת . שני זוגות , כנראה נשואים , מדברים על עניני יום - יום קטנוניים , לפעמים אינם מכירים זה את זה ולפעמים אינם מקשיבים זה לזה . מחברו , יוג'ין יונסקו , הגדיר אותו כ " אנטי - מחזה". בשנת 1953 העלה בפריס מחזה נוסף , שהפך עד מהרה לנושא הדגל של תאטרון האבסורד : " מחכים לגודו " מאת סמיואל בקט . עלילת המחזה נסבה על שני נודים מגחכים , העומדים על אם - הדרך ומחכים לגודו ( אולי מן המלה גוד - אלוהים באנגלית ) , שאינו מגיע . זהו הספור כלו . השנים עומדים על הבמה ומעבירים את זמנם בעסוקים סתמיים כמו אכילה , חליצת נעלים , משחקים ושיחות כאלו - פילוסופיות . את המנח " תאטרון אבסורד " טבע מבקר תאטרון שנסה לנתח את אפיו . תאטרון האבסורד נוצר על רקע הזרם הפילוסופי שהתפתח באירופה אחרי מלחמת העולם השניה : הא...  إلى الكتاب