רבא בן יוסף אמורא בבבל , מן המפרסמים באמוראי דורו . חי בשנים 280 - 352 . הקים ונהל ישיבה במחוזא . רבא למד תורה והלכה מפי אביו וכן בישיבות סורא ופומבדיתא . הוכוחים עם יריבו אביי תופסים מקום נכבד בתלמוד . ברב ההלכות שהיו שנויות במחלקת ביניהם , התקבלה דעת רבא . כאשר מת אביי , חברו ויריבו בעניני הלכה , נבחר רבא במקומו לראש ישיבת פומבדיתא , שעברה על כל תלמידיה לישיבתו של רבא במחוזא . בנגוד לאביי , שדרכו בפרוש ההלכות שבמשנה היתה דרך הפלפול ( ולכן זכה לכנוי " עוקר הרים " ) , פרש רבא את ההלכות על יסוד הבנה הגיונית ומעמיקה , ועל כן זכה לכנוי " סיני " . הוא ראה בלמוד התורה ובחיי מוסר את העקר . אמרתו הידועה : " המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא " . רבא התפרסם גם כבעל אגדה וחבר תפלות , ביניהן תפלה שנכללה בתפלות יום הכפורים . אביי אמוראים בבל - יהודי בבל הלכה ישיבה סורא פומבדיתא תקופת המשנה והתלמוד
إلى الكتاب